למה פרידות מהעבר זה ככ קשה?

כאילו צריכה להיות התארגנות מחדש ויצירת רצונות וחלומות חדשים לא? אבל זה לא קורה לי.. ההרגשה בשחזור בטיפול הייתה שרצחו אותי ושברו לי את התקווה. חוסר אונים מוחלט ותלות באחר שאכזב ולא הגיע... אז מה אני צריכה לעשות עכשיו על רקע שחזור רגשי שכזה? זה בריא להאמין ולסמוך? להתאהב להחשף?זה נראה כאילו כלום בעולם הזה לא מחזיק ולא יחזיק לאורך זמן. הכל משתנה. אז איך אפשר לסמוך ככה? האם הפתרון הוא פשוט להרשות לעצמי לחיות ולחוות בהווה ולסמוך על עצמי שעם מה שלא יבוא אני כבר אדע להתמודד? לא לחפש קביעות ויציבות בכלום כי אין כזאת?