לא מוצאת את עצמי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/03/2015 | 13:09 | מאת: אביב 11

לא מוצאת מקום מתנתקת ונעלמת וחוזרת ולא מצליחה להגיד במילים את הפחד שאני יגיע לשם את הכאב . לא מצליחה להגיד במילים שאולי פגעתי בה היה לי צורך להיות איתה להגיב כי זה הרגיש לי ככ כמוני . אף פעםהיא לא הגיבה לא טוב לא רעפחדתי שאני פוגעת איך אפשר לדעת ..אני יודעת שזה בסדר אבל המחשבה שיכלתי אחרת שיכולתי יותר . שאני לא עושה בשבילי ואני יכולה בקלות להיות שם עכשיו בעוד רגע ...למה אני לא דואגת לעצמי למה אני הורסת כל כך ופוגעת בי כל כך למההה

לקריאה נוספת והעמקה
01/03/2015 | 15:00 | מאת: רחל רחל

אביב היקרה, הרבה דברים מהחיים שלנו יכולנו אחרת. אבל עשית ככל שיכולת. וזה הרבה. מאוד. ולפעמים גם לעצמנו. אני בטוחה שאת עושה ככל שאת יכולה להטיב עם עצמך. וכן, לפעמים יש דפוסים הרסניים שהופנמו, שהם לא בשליטה, אבל יחד איתם, את עושה המון. אני רואה אותך כמה נלחמת ונאבקת פה. אף אחד לא יכול להגיד שיכולת יותר. את עושה את המקסימום שלך, ברגע זה, מתוך הכוחות הקיימים והמודעים אצלך כרגע. ואת כל פעם תלמדי ותצליחי לעשות עוד. עוד טוב לך. ואני בטוחה שכל הודעה, כל יחס של כל אחת מאיתנו כלפי עמליה, חיזק ושימח אותה, גם בלי שהגיבה ישירות לזה... היא אמרה את זה...כמה פעמים. וכן, זה כואב ומטלטל. והיא וכולכן במחשבות שלי דיי הרבה.. אבל גם אם לחלקיק של דקה ביום של סבל גרמנו לעמליה לחייך, להצליח לנשום... זה המון. וזה הרגעים האחרונים שלה. שהיינו איתה. בואו נסתכל גם על זה.... יחד עם כל הכאב העצום הזה... מקווה שהמילים שלי לא יעיקו יותר...:/ רחל.

01/03/2015 | 17:03 | מאת: אבעב 11

את לא מעיקה . ברור לי בחלק הבריא שבי בהגיון שזה בסדר לכן גם המשכתי להגיב לה למרות שתמיד חשבתי עם נכון או לא ..מנסה תמיד להגיב לגולן מהמקום שלהן אבל ברור שזה בא מהמחשבה שלי ככה שזה לא יהיה תואם ציפיות תמיד וזה בסדר . ההרסנים אצלי עובדים שעות נוספות . היום זה מתבטא בעיקר באוכל ואני מודעת לזה אבל לא עושה כלום בשביל לא להיות שם וזה הכי כואב לי זה חקחת החלטה להיות באחריות ולא נאחזת בזה כדי לא להרגיש כדי לא להתמודד עם הכאב הבילתי נסבל . והכתובת רשומה על הקיר ואני לא רואה ולא שומעת זה נורא

02/03/2015 | 15:09 | מאת: רחל רחל

כשקראתי את ההודעה שלך, עלה לי באסוציאציה ראשונה תינוק.. ממש קטן.. שרוצה ללכת.. אבל הגוף עדיין לא מפותח, לא מסוגל... את יכולה להאשים אותו שהוא לא יכול ללכת? את אותה תשובה אני אומרת לך. את לא אשמה, בבקשה. את לא. בדיוק כמו אותו תינוק. הכוחות שאת צריכה בשביל זה הם כנראה יותר גדולים, ואת תלמדי, ותעצימי את הכוחות האלה, ואז תראי שאת מצליחה.. לקום, ללכת, להתקדם.. להפסיק לפגוע. בנפש ובגוף שלך... רחל.

הי אביב, שני דברים לי: א. את לא אשמה ב. מותר לך להרגיש תחושות אשמה, אבל רק אם תזכרי את א'. אודי

02/03/2015 | 12:37 | מאת: אביב 11

מהרגעים שאתה גורם לי לחייך ...אתה מדהים . לוקחת את המשוואה איתי לכל המקומות שגברת אשמה תגיע ...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית