.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/03/2015 | 21:13 | מאת: גולם

דיכאון מחלה??? אודי כבר שנתיים שאני לא מנצלת אפילו קמצוץ מיכולתי וכישורי ועושה בעיקר שום דבר מאז שהתחלתי לעכל ולהבין שמה שהיה "משחק" בילדותי נקרא אונס... עד לרמה כזו שהבת שלי אמרה שאין לה אמא . ילדה בת ארבע שמרגישה שאין לה אמא ... גם אני הרגשתי שאין לי כזו לכן לא שיתפתי אותה. דיכאון זה אדם כבוי מבפנים אדם מת.

02/03/2015 | 07:01 | מאת: Mika

היה לי מאוד עצוב לקרוא את ההודעה שלך..הבת שלי, ילדה מקסימה ונבונה, היא בת 5 והיא גם אמרה לי פעם משהוא דומה..וזה היה אחד הדברים הכי כואבים ששמעתי.. פעם, הייתי מאוד קשה עם עצמי ומסתובבת כל הזמן בתחושה שאני אמא גרועה, אבל היום למדתי להעריך את ההתמודדות שלי עם הילדים, למדתי להעריך את עצמי ואת ההשתדלות שאני עושה בשבילם. ודווקא בגלל שזה בא לנו בקושי , כי אולי המודל שקיבלנו בבית הוא "לא היה הכי אידיאלי" - הכל שברירי וקשה ודורש התייחסות אוהדת קודם כל שלנו כלפי עצמנו... אז זוכרת שאמרתי פעם למטפלת שלי שאני פוחדת שאני אשתגע מהטיפול, שאני אכנס לדיכאון (וכפי שאת מבינה, מלכתחילה אני לא האדם הכי חיובי וחייכן שקיים) , אפול לתחושות אשם ולכעס עצום על אנשים שאני מכירה. וזו התמודדות יום יומית, התמודדות קשה ומתישה. אבל אותי הטיפול מלמד להרגיש , להרגיש את עצמי ואת הרגשות שלי, להרגיש כלפי אחרים. מי שלא מרגיש - הוא אדם כבוי ומת מבפנים.

הי גולם, בלי קשר למה גורם לדיכאון (אם הצלחתי להבין נכון את סימני השאלה שלך) - הוא דורש טיפול והתייחסות. אודי

02/03/2015 | 12:33 | מאת: גולם

אני חושבת שמה שיצר את הדיכאון שלי הוא בהכרח הטיפול! וההבנה של "החוויה" והשחזור של החוויה של לא להרגיש מובן... וההסתגרות הפנימית שהתעצמה ... והמלצות בראש שלא נותנות מנוחה...

02/03/2015 | 12:38 | מאת: גולם

לא הבנת נכון את סימני הקריאה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית