שמלי יקרה,

מה שלומך?.. איך את מרגישה עם כל הסערה והכאב בעקבות הפטירה של עמליה...? (מוזר לי עדיין לכתוב פטירה...כאילו היא עדיין פה...) חשבתי עלייך ודאגתי לך בימים האחרונים.. גם בגלל התחושות שיש לך מהמקום הזה בכלל, וגם ספציפית בגלל עמליה... רחל.

היי רחל. תודה על ההתעניינות והדאגה .. זה קשה. לא מעכלת את זה. חושבת עליה ברגעים האחרונים. האם ידעה שזה מה שקורה? כיצד הרגישה? פחד? הקלה? עצב? היה לה קשה בסופשים. רצתה להשתחרר משם והנה, היא נפטרה לקראת הסופש השתחררה כמו שכל כך רצתה תודה לך

ונכון...:( מפחיד לחשוב את זה, שאדם חושב וחושב על מוות, וזה בא לו בסוף מכיוון אחר... בהפתעה, אולי..:( מעניין גם מה היא חושבת עכשיו.. שהיא איי שם למעלה.. איך היא מרגישה עכשיו.. איך מרגישים שהכול הכול נגמר... את יודעת, רציתי להגיד לך שאני גאה בך. שאת לא מוותרת על המקום הזה. אני לא תמיד מרגישה הכי שייכת פה, ולפעמים מפסיקה קצת..(:/) ושוב חוזרת מעט.... מה שבטוח שלא יכולה להפסיק, כי זה הפך למקום משמעותי עבורי. כי המקום הזה שונה... יש בו משהו מיוחד..הבנות המדהימות פה, את, אודי... ואני יודעת שקיבלת הרבה מילים פוגעות פה... ובעיקר תחושה קשה...:( וזה קשה. אבל אני באמת מאחלת לך ורוצה, שתהיי מסוגלת לקבל את האהבה והרצון הטוב שפה מהרבה בנות ומאודי בעצמו... אני רואה שמורכב לך, אבל יש פה אנשים שרוצים לתקן. לפעמים זה מורכב קשרים. בייחוד שהרבה מאיתנו חיו כשהקשרים המשמעותיים בחיים היו מעוותים ולא בריאים...ואנחנו שהפנמנו מתנהלות ככה, כשזה לפעמים לא בשליטה שלנו... אני פה, ובטוחה שיש פה עוד הרבה בשבילך... למרות ההתחלה המורכבת... אם את רוצה לשתף, כשקשה לך.. כששמח לך.. וגם כשמורכב..אני פה. רחל.