קיר

אני קוראת כאן הודעות על גבי הודעות- ואני אוכלת את עצמי מקנאה. אני לא מספיק שום דבר. לי אסור אפילו לצייץ בין הפגישות. זקוקה לכך ככ. פעם היה אפשר, אפילו מצידו הוא עודד אותי ליצור קשר. האמנתי לו.. אולי יותר מידי. הכל שקר. אני בלתי נסבלת. מה חשבתי לעצמי? הייתי צריכה להיזהר ולשים לב שאני מגזימה. הייתי נותנת הכל להחזיר את הגלגל. להתנהג יותר בזהירות. לא להשניא את עצמי ולהעיק עליו. אבל זהו עכשיו שום דבר לא ישנה את זה. אסור כלום ושום דבר בין פגישות. לא משנה כמה אני מוצפת אחרי פגישה.. לא משנה אם אני קורסת בתוך הבדידות. כלום. אני צריכה לעצור את הנשימה ולקוות שלא אתפוצץ. ולפעמים אני ממש מרגישה ככה, שאין לי אוויר ואני נחנקת. אני מסבירה לו כמה זה קשה לי... יותר נכון ניסיתי בעבר.. הוא אמר שאני יכולה להמשיך לדבר על זה, אבל זה לא ישתנה. אז הפסקתי. לדפוק את הראש בקיר אני יכולה גם לבד. כואב לי.

תנסי עוד פגישה עם אפשר .או עוגן של טלפון יום שעה קבועים כחלק מהטיפול . כנראה שאת צריכה כרגע גבול ברור . תני לזה את האפשרות זה מחזיר לחדר .חיבוק אם נכון לך

אנחנו נפגשים 3 פעמים בשבוע. ושום תקשורת בין לא באה בחשבון, וזה ככ חסר לי.. היום אני לא הולכת, לא יכולה יותר להיות במקום שלא מבין אותי. תודה על החיבוק בחזרה לך ולכל הבנות שעברו כאן טלטלה

חבל שלוש פעמים בשבוע זה הכלה מדהימה . אני נפגשת איתה פעם אחת ואין תקשורת באמצע וזה בסדר וזה נכון . לכן קבענו עוגן . שלוש פעמים זה המון ...אל תיפלי למקום שהוא לא מבין הוא מבין וכמו הורה טוב הוא שם גבולות