עמליה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/02/2015 | 20:51 | מאת: אורי

שלום ד"ר בונשטיין, עמליה נפטרה הלילה מדום לב. אני יודע שהמקום הזה היה חשוב לה ולכן מצאתי לנכון לעדכן אותך ואת הבנות שתמכו בה בתקופה הקשה הזאת כדי שתדעו כמה תמיכה אתם נותנים. מעריך את סבלנותך ונסיונותיך לעזור לה. מקווה שנגאלה מיסוריה והגיעה למקום טוב יותר כמו שרצתה. הכאב של כולנו גדול מנשוא אבל אני מתנחם בעובדה שהצליחה ללכת בשקט כמו שהיתה בחייה. תודה אורי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אורי, קודם כל - תודה על שסיפרת לנו. אתה מוזמן (אם מתאים) לספר מעט על הקשר שלך עם עמליה ועל תחושותיך. אני בעיקר חש עצב. אודי

25/02/2015 | 22:27 | מאת: מיכ

כתבתי..האינטרנט כנראה התנתק באמצע....עכשיו קראתי שאתה בעלה, שתדע שאתה אדם מדהים!!!! איך שהיית איתה, קיבלת אותה.....הבאת לה דברים, עודדת, אני מורידה את הכובע בפנייך!!!! כל כך עצוב לי.....שתדע שאנחנו ממש קבוצה ואיך שקראתי אותך התחלתי לבכות......כל כך עצוב לי, תשמור על הילדים שלכם הם כל כך חשובים היא כל כך התגעגעה אליהם וחשבה שתצא אליהם. עצוב כל כך, איתך, שלא תדע עוד צער, מיכל

25/02/2015 | 21:07 | מאת: -חנה

אני ממש עצובה. אודי, זה מפחיד אותי. באמת. אתה יודע, אודי, ממש הערכתי אותך על ההתייחסות שלך אליה. ראו שממש דאגת לה.

25/02/2015 | 21:09 | מאת: מאי

איזה נוראי ועצוב!!!!! יהיה זכרה ברוך!!! :((

25/02/2015 | 21:22 | מאת: אורי

אני בעלה אבי ילדיה. באחד הימים כשבאתי לבקר אותה מצאתי אותה כותבת בפורום בהתחלה מיהרה להסתיר אבל אחר כך שיתפה אותי. היה חשוב לה שאראה שהיא עושה מאמצים להחלים ומנסה לבנות רשתות תמיכה נוספות.

25/02/2015 | 22:22 | מאת: -חנה

הרבה כוחות! הצטערתי לשמוע...

25/02/2015 | 21:39 | מאת: נעמה.

שלום אורי, כל כך מעציב לשמוע. דעו לכם, שם מעבר למסך, שגם היא יקרה כאן עד מאוד ונגעה עמוק בלב. אין לי עוד מילים, שולחת אילו תנחומים שמילים יכולות להעביר. נעמה.

25/02/2015 | 21:41 | מאת: שמלי

זה לא יכול להיות.. ואו... זה מזעזע עמליה...

25/02/2015 | 22:10 | מאת: Yael

סליחה, לא מוצאת מילים. כל כך מטלטל, גם בתור אחת שרק קראה אותה פה. ולקרוא שוב את ההודעה האחרונה שלה, המילים האחרונות. המילה. מקווה, כדברייך, שהיא נמצאת בעולם שכולו טוב. נראה שבאמת מגיע לה. ולכם- שיישלחו הכוחות המתאימים מלמעלה לעבור את המשך הדרך בלעדיה. משתתפת, מכל הלב, בצער כולכם.

25/02/2015 | 22:20 | מאת: מיכ

תודה שכתבת לנו........בבקשה תספר לנו מי אתה בשבילה, בבקשה קצת פרטים מה קרה?? למה לא הצליחו????? למה???????? היא הייתה בטיפול!!!!!!!! למה???? רק שתדע שקראתי כל מילה שלה....שהזדהתי איתה מאוד וכלנו כאן בטוח בהלם מזה....שלא תדע עוד צער ואם אתה בעלה או מכיר אותו שתדע שאתה מדהים!!!!!! ותשמור על הילדים טוב????? בבקשה......... איתך, מיכל

25/02/2015 | 22:29 | מאת: רחל רחל

אני לא מצליחה להבין, לעכל... היא הייתה כל כך מיוחדת ויקרה... כל כך מוזר לי לכתוב הייתה... עצוב וכואב כל כך.... רחל.

25/02/2015 | 22:37 | מאת: הילה

אין מילים להכיל את הכאב והעצב והזוועה היא סבלה כל כך הכאב שלה עובר מסך אי אפשר לחשוב הדמעות מציפות בלי מעצור הכאב גדול כל כך אין אין אין מילים זה לא יכול להיות נורא נורא נורא :(((((((((( היא לא יכלה יותר איך זה קרה? זה בגלל שלא אכלה הגוף קרס??? אוי עמליה. דמעות כאב רעד צמרמורת שולחת לך חיבוק אחרון ולך אורי תנחומים אי אפשר הילה

25/02/2015 | 22:44 | מאת: -חנה

שקיבלה ממך. הרגישו שדאגת לה כל הזמן. תשמור על עצמך והילדים.

25/02/2015 | 22:45 | מאת: נטע.

אורי יקר, אני לא מכירה אותך אבל בכל זאת מרגישה קרובה אליך. אני מרגישה צורך להתאבל. אני חשה אובדן עצום. זה אולי נשמע מגוחך מפני שהקשר שלי עם עמליה היה קשר וירטואלי אבל אני מרגישה שהכרתי את עמליה. היא נתנה לנו "להציץ" אל תוך עולמה הפנימי. הכניסה אותנו פנימה. אורי - כואב לי עליך וכואב לי על הילדים. יש מי שמחבק אותם? מחבק אותך? אם נכון ומתאים לך - אשמח מאוד אם תספר לנו על עמליה. מרגישה צורך עז לשמוע קצת על מי ומה היא הייתה. וואו איזה כאב חד מפלח לי את הלב. איתך אורי יקר. איתך ועם הילדים. נטע.

25/02/2015 | 22:58 | מאת: הילה

היי נטע ואורי מצטרפת למילים שלך,אפשר? גם אני מרגישה אובדן.מרגישה שאיבדנו חברה. אני גם מרגישה צורך להתאבל על עמליה. להכיר אותה יותר? מי היתה? מה אהבה?ומה שתרגיש בנח לספר. אורי יש לי אפילו מחשבה להגיע להלוויה/לנחם. יכול להיות שזאת מחשבה הזויה....... קשה לי מאוד להיפרד כך מחברה שכה אהבתי. איך אתה מתמודד עם האובדן הנוראי? מי תומך בך ובילדים ברגעים כל כך קשים? שולחת תנחומים. הילה

25/02/2015 | 22:59 | מאת: .במבי פצוע..

... כל כך מצטער.. אני בהלם.. יושבת בוהה בהודעה שכתבת כבר למעל משעה וחצי. עוברות בי צמרמורות בגוף ללא הפסקה.. הגוף שלי רועד.. אין מילים..

26/02/2015 | 00:33 | מאת: אביב 11

ללא מילים מחזקת אותך את הילדים ...

26/02/2015 | 02:29 | מאת: רוני

וכל כך כל כך הצטערתי.

26/02/2015 | 04:18 | מאת: סוריקטה

שלום אורי, כמה עצב. כל-כך כל-כך ניסיתי להחזיק תקווה עבורה. כל-כך ראיתי בבהלה ודאגה רבה כמה המצב קשה נורא, כמה הייתה זקוקה לעזרה קונקרטית כבדה כבר מזמן מזמן ומסתבר שאפילו האינטנסיבית והשמורה שבהן לכשהגיעה לא יכלה ליצר המוות, לרצון החזק להיצמד לדימיון. עכשיו עמליה עברה לגור בשמיים :-( עצוב מאד מאד, סוריקטה

26/02/2015 | 12:30 | מאת: גולם

עצוב לי מאד לשמוע. קשה לי להאמין.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית