לבמבי - תהליכים (המשך) וגם לאודי וכולם

במבי יקירתי, לקח לי זמן לחשוב על מה שכתבת לי. באמת שלא הרגשתי כעס על אודי וגם לא כעס פנימי כשכתבתי את איחוליי. אבל הזכרת לי שלפני הטיפול לא ידעתי להרגיש כעס, לא הבנתי שמה שמתחולל בפנים קשור לכעס. עברו כמה שנים עד שהרגשתי אותו מול המטפל (אלליי, אבל כך קורה, וזה המקצוע שלו...). ועכשיו, אולי מכשהסתיים הטיפול שלי חזרתי למצב של לא לכעוס, של ככה זה קורה ושל להבין. ובאמת ייתכן שהאגרסיות הפנימיות שהרגשתי השבוע קשורות לכעס על סיום הטיפול שלי. אני עדיין אדם שזקוק לטיפול של פגישות ממש. ובכלל רואה את עצמי זקוקה לו לכל החיים. דיברת על נטישה, על להשאיר לבד. חרדה כל כך חזקה עד כדי כך שאיני מרגישה אותה לפעמים. תודה שכתבת לי, והעלית בי מחשבות, במבי יקרה. ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר. אז אודי - תתן לי יד? ובאותו עניין, הנה משהו שרץ בפייס. לא כזה פשוט כמו בסרטון, אבל הוא חמוד. https://www.facebook.com/video.php?v=832780883408674&pnref=story סוריקטה

ראשית, רוצה לומר לך שאני כל כך שמחה כשאת פעילה פה.. וזה בסדר מבחינתי שאת מביאה את עצמך בכל מצב צבירה .. כלומר, כפי שאודי כתב לך. את יכולה ליילל, לייבב, לכעוס או כל דבר אחר שבא לך.. פשוט תהיי... :) עבורי, ההמצאות האקטיבית שלך פה מאוד מאוד משמעותית.. את יודעת ? חשבתי על דברייך לגבי רגשות הכעס הבלתי נגישים בעברך שכנראה חזרו בעקבות סיום הטיפול עם רופא הנפש שלך והאגרסיות שאת מפנה פנימה.. חשבתי על השחזור פה בפורום עם אודי... אודי מודיע על חופשה מהרגע להרגע.. (מעין חווית סיום, פרידה) כמקבילה עם המטפל שלך שהטיפול הסתיים. את מתארת שרגשות הכעס שהיו נגישים עבורך בזמן הטיפול נחסמו שוב (אולי בעקבות סיום הטיפול) כך גם אולי קורה כמקבילה עם אודי.. את מברכת אותו כשהוא מודיע מהרגע להרגע שהוא יוצא לחופשה..ואין הד קלוש לקמצוץ כעס.. ייתכן שבתהליך של השלכה הזדהותית עמוקה , אני "מחזיקה" גם !!! את הכעס שעצור בתוכך ושאין לו (לכעס)יכולת להיות מוחזק אצלך, ולכן עוצמות הכעס שלי כ"כ חזקות.. כלומר, אני מחזיקה את הכעס של עצמי וגם את שלך.... ? מעניין לחשוב על כך... דבר נוסף שמעניין.. כשאת פונה עכשיו לאודי ואני מצטטת: "ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר". מעניין אם זה קשור להיותך בתפקיד של ילדה הורית בעברך והנסיון לשנות עם רופא הנפש שלך ועם אודי ... ? והקטע שהבאת מקסים בעיני והזכיר לי את השיר שחווה אלברשטיין שרה "כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק" https://www.youtube.com/watch?v=smxxi4PbOnc&spfreload=10 שלך-במבי. וואוו.. השיר הזה גם חותך לי את הלב.. כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לאמא צביה.. השמעתי לה את השיר וכלום לא עוזר :(((((

הלוואי והיא הייתה יכולה כל שעה לתת נשיקה...

מי ? אמא צביה ? המטפלת שלך ? האמא הביולוגית שהביאה אותנו לעולם ? האמת שזה מזעזע.. מה כבר מבקשים ? כל כולה קצת מגע פיזי מיטיב ... :(