.

אבל כבר ענית לי כמה פעמים עד עכשיו. אלימות? זו לא הייתה אלימות אולי התגוננות מה עם האלימות כלפי? למה כלפי זה תמיד מותר? זה לא תיקון בכלל.. הכאבת לי עוד... נו מילא כבר לא נשאר ממני כלום

שמלי לא יודעת עם נהגת באודי באלימות אבל מכל ההודעות שלך בעבר זוכרת שביטלת את התחושות שלו בכך שאמרת  אתה לא סובל אותי אתה לא רוצה אותי בפורום ועוד ועוד דבר אחד מאוד בלט לי אצלך... כמעט כל פעם שמישו כאן רשם לך תגובת תמיכה וניסה לחזק אותך את היית מתעלמת מזה.. אך כשמישהו היה יותר תוקפני אליך בכדי לעורר אותך בעיקר לזה הגבת... לדעתי זה הדברים שהכי הפעילו אותך.. מה שמוביל אותי למחשבה שאולי בכלל לא רצית תיקון במקום הזה? אולי רצית לאשר כל פעם מחדש את כל מה שאת מרגישה כלפי עצמך... אני זוכרת את עצמי מגיבה לך כמה פעמים למרות שכמעט ולא מגיבה פה בפורום... תמיד כאב לי לראות את ההודעות שלך.. ועדיין כואב... אבל לצערי את מתעלמת בצורה מוחלטת ממי שמנסה להושיט לך יד ופשוט את בתוך הסרט של עצמך.. גם לאודי לא איפשרת לעזור לך.. ובראייה לאחור הוא כמו כלי במשחק שלך.. ולצערי אני פתאום כן מבינה למה הוא לא משתף פעולה עם השנאה העצמית והלופים..

אני לא התעלמתי.. דווקא זוכרת הפוך... וגם אם רציתי לאשר כמו שאת אומרת, את חושבת שזה בכוונה? אני לא מבינה.. יש פה כל מיני סוגים של בעיות, כל אחת עם הלופים שלה והדברים שלה.. וזה בסדר.. יש תמיכה.. אבל כשזה נוגע אליי, פתאום אני מתעלמת ומשחקת ולא יודעת מה.. לא עלה בדעתכם שזה אמיתי? שבאמת רע לי? שאולי אני לא מסוגלת לחשוב אחרת? שאני לא עושה את הדברים האלה בכוונה? שאני באמת נפגעת? כשאתן אומרות למימה שוב ושוב את אותם דברים, היא משנה את מחשבותיה? חנה פתאום אוהבת את החיים? ונטע עם הפסיכולוג שלה? ובמבי לא חוזרת להרגיש רע לפעמים? ורחל רחל עם התחושות הקשות שלה עם המטפל שלה? גם להן אומרים את אותם דברים, מנסים לעזור - אבל זה קשה להרגיש אחרת מאיך שאת מרגישה.. הן עושות את עצמן? לא. קשה להן. לכולן. יש לופים, ויש דברים לא הגיוניים וחזרות ושוב ושוב ושוב כי לכולן יש פה כאב נפשי מאוד עמוק ולא נראה לי שמישהי בכוונה רוצה לחזור על אותם דברים קשים שהיא מרגישה למרות שמנסים לתמוך בה ולחזק אותה. אז אני גם. בסדר? לא הייתה לי מטרה לשחק עם אודי אני לא מבינה למה אתם מתקשים להבין את זה, אבל כל מה שעשיתי וכל ההתנהגות שלי זה ככה, ככה אני מרגישה. ובאמת שניסיתי לחשוב אחרת, והיו לי כמה הודעות כאלה (שמשום מה כולם מתעלמים מהן), אבל שוב המחשבות הרגילות שלי חוזרות לי לראש, הפגיעה.. וזה בדיוק כמו כולכן... פשוט אותי אתם לא מבינים

רק רציתי לומר שקוראת אותך כבר זמן מה, ושהכאב שלך עובר דרך המסך ואף מובן. יכולה להזדהות מאד עם המקום הזה שנכנסת (את בסיוע אחרים) אליו. התגובות אלייך צובטות לא פחות, בעיקר כי ברור איך את מרגישה בקראך אותן. מציעה לך פשוט להרפות ולהמשיך הלאה, עם כמה שקשה. השאירי את המקום הזה כזיכרון בלבד של חוויה לא נעימה, אחת מיני רבות, שחווים ועוברים עם רצף החיים. כמו שכבר אמרו לך- לא הכל בר תיקון, ולא תמיד זו אשמתנו. זה פשוט כך.

את צודקת.. אני צריכה להרפות אבל לא מצליחה, לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.. באמת שלא יודעת למה אני ממשיכה אין לי לאן ללכת תודה על המילים שכתבת לי