מבט

היי אודי, האם אתה מרשה לשתף, במשהוא שקרה לי פעם בטיפול. האמת שזה קרה קצת מזמן, אבל אני ארשום..טוב? פעם, באחת הפגישות שלנו, סיפרתי למטפלת משהוא לא נעים שקרה לי. אבל לא יכולתי להסתכל לה בעיניים, מרוב בושה ומבוכה..אז העיניים שלי היו למטה, וכשהרמתי אותם - ראיתי את המבט שלה. מעולם מעולם מעולם לא ראיתי כזה מבט! המבט שלה היה חזק, ואיתן ..מבט עמוק ומלא משמעות. אף פעם לא הסתכלו עליי כך! העיניים שלה נראו כמו שני סלעים חזקים, אבל לא הסלעים האפורים והמשעממים האלה, אלא סלעים "חשובים" , סלעים "עם משמעות" כאלה שחוצבים מהם אבני חן. המבט הזה שלה, הלם בי! הרגשתי מוכלת, מובנת, הרגשתי מוגנת ובטוחה... אודי, אני מתגעגעת למבט הזה. מאוד. אני לא רוצה חיבוק ממנה, אני לא רוצה שתאהב אותי, אני רק רוצה שתביט בי שוב במבט הזה. אבל, בגלל כל ההתנהגות שלי, המטופשת והילדותית והלא חכמה בכלל, העיניים שלה - הן רק מאוכזבות ממני וכועסות עליי כל כך. הן מביעות ייאוש ואכזבה ותסכול רב הן לא מסוגלות להסתכל עליי כך יותר. איך אני יכולה לתקן?

בלבלתי אותך עם מימה, ולכן עניתי מה שעניתי שבוע שעבר ועדיין אני בדעה שתהום של תרבות שונה יכולה להתבטא בהרבה מאד אופנים לדוגמא שלא שייכת לכאן אבל תבהיר נתון שאלו פעם ילד חרדי מי ראש הממשלה, הוא לא ידע שאלו אותו איזה מפלגה היא שמאל הוא לא ידע באבחון הוא יצא נכשל למרות שהיה מחונן הוא פשוט לא מכיר את העולם הזה לחלוטין חוסר ידע הוא לא חוסר ביכולת ובאינטלגנציה גם נפשית, כל תרבות עם האיסורים והמותרים שלה, עם המקובל ולא מקובל לפעמים יכולים לצאת דברים בלי פרופורציה שלא משקפים נכון, שישנם הרבה מכניים משותפים לכולם, אבל ישנם גם הבדלים מהותיים