כמה הרהורים

אודי, קראתי את שכתבת למימה ואני נוטה לא להסכים איתך. ואני מרשה לעצמי להביע את עמדתי מכיוון שאני מוצאת המון קווים משותפים ביני לבין מימה. יכולה לספר שעברתי בין כמה מטפלים וסוגי טיפול עד שמצאתי את הטיפול המתאים (מקווה שזה אכן כך...). אני רק יכולה להגיד לך מימה שיש מטפלים רכים וגמישים שמנסים לחשוב ולפעול "מחוץ לקופסה". הם ממש לא מתסכלים, בטח שלא בכוונה, תסכולים הם בלתי נמנעים מתוקף היותנו בני אדם מוגבלים. אבל יש מטפלים שלוקחים אחריות על כשלים ומנסים לתקן. הפסיכולוג שלי (המאוד לא מושלם), כן מאמין בסיפוק של צרכים. אבל אנחנו כל הזמן צריכים לעשות את ההבחנה בין צריכה לרוצה. אודי - אתה לא חושב שטיפול על פי גישת פסיכולוגית העצמי , יכול לסייע למימה? על פי מה קבעת שפסיכותרפיה אינה מתאימה למימה? זה קצת צרם לי. אודי, יש מטופלים שנוקשות בטיפול ושמירה בלתי מתפשרת על גבולות וכללים יכולה לשחזר אצלהם את הטראומה. אתה מודע לכך? צריך לנסות ולמצוא את הנוסחה המתאימה לכל מטופל - מטפל. נטע.