לאביב

היי אביב, אני אוהבת לקרוא את התשובות שלך, הן בד"כ רגישות ומחכימות וניכר שיש לך טיפול מכיל ותומך. אבל, לא כולם מצליחים להגיע לטיפול כזה. כתבת פעם שאת 5 שנים בטיפול, אז אני שמונה חודשים. טרם השכלתי לבנות עם המטפלת מערכת יחסים מבוססת אמון . וכן, היא נחוות לי כנצלנית לעיתים וכמכאיבה והגבולות שלה הם הרבה פעמים מתפרשים לי כדחייה. אבל, אני בטיפול! אני בורחת וחוזרת ומתנצלת ופוגעת ונפגעת וכואבת וכועסת וצוחקת (בעיקר כשאני רוצה לבכות) אבל, אני בטיפול! וזה לא מובן מאליו! המטפלת שלי, ממה שהספקתי ויכולתי להכיר אותה, היא הכי שונה ממני בעולם, אני משערת שכפול ממני בגיל, אישה ליברלית, חילונית, מקועקעת. אני לא מכירה נשים כאלה בכלל. החינוך שקיבלתי, והבית שבו גדלתי, כל כך שונה ...ועוד לדבר איתה, על דברים אישים. זה מרגיש לי לא קשור לפעמים...זה מצחיק ומשעשע...ונורא כואב.. אז סליחה אם אני מייאשת אותך בשליליות שאני מביאה לפורום ובחוסר אמון שלי..ותודה שאת משתדלת.

את לא מיאשת אותי בכלל . כמוך אני בורחת וחוזרת ופוגעת ומתנצלת ..מה שניסיתי להגיד לך שלי עוזר זה שבבסיס הבריא המבין אני זוכרת שהיא שם עבורי ונשבילי והיאנעושה את זה מתוך רצון ואהבה . ומיקה אין ספק שהיא לא מושלמת וטוב שכך והיא תטעה ועוד . אבל אני זוכרת לאמלמתוח את החבל מידי כדי שלא תישבר . איתך יקרה את תצליחי בסוף לבנות איתה אמון זאת עבודה קשה בהחלט .

אולי בינך לבין המטפלת יש תהום תרבותית, ולכן יש חסר בתקשורת?

גם לי ולמטפלת יש אורח חיים שונה.. יכול להיות שלפעמים יש דברים שאני רוצה לספר לה ואני מרגישה צורך להסביר על מנת שתבין (בעיקר מבחינה דתית), אבל אני לא אמנע מלספר לה שום דבר בעקרון.. יכול גם להיות שלפעמים זה מפריע ואולי תלוי בסיבה שלשמה הגענו לטיפול.

שניכן צודקות! ואני אתקן..(אם היא תסכים לתת לי צ'אנס)