למה אני שונאת את יום שישי

ממש במהירות שטנית הגענו שוב ליום שישי...(כותבים אותו בלי יוד או עם יוד?)...יום ששי או שישי הוא יום קצר והמלאכה בו מרובה ערב שבת וכל זה. והנה אני במקום לעשות את מלאכת הבית והכנת השבת כמו אישה טובה שוקעת למן חוסר מעש משתק, עצלות נוראית משתלטת עלי, אני לא עושה כלום, יושבת וחולמת בהקיץ, על מקומות אחרים ואנשים אחרים, זה קורה לי למען האמת גם באמצע השבוע אלא שכל השבוע אני דוחה כל מיני עבודות ליום שישי שבו אני לא עובדת מחוץ לבית. אין לי שום תירוצים, אני פשוט "עצלה" כך היה אומר אבא שלי עליו השלום כשהייתי ילדה קטנה וחוזר ושונה ומדגיש "עצלה עצלה" אולי באמת הייתי קצת "עצלה" זה היה החטא הקשה ביותר במנטליות הכפרית מפאייניקית...כשהייתי קטנה חשבתי שהמילה עצל, זה בטח מזה שמישהו ישב מתחת לעץ בצל ונח (עצ- צל), כשכולם עבדו בשדה והזיעו נורא או משהו כזה... איך שלא יהיה, הגעתי למסקנה שאני בסוג של מרד שקט בכל יום ששי לא באופן מודע,אלא שאולי אם אני אכתוב את זה, זה יהיה במודע ואני אשתחרר מזה אחת ולתמיד. אז זה הסיפור: כשאני מתחילה לעשות דברים ולנקות את הבית אני ישר באופן אוטומטי בלי לשים לב ברמה גופנית ממש חוזרת לאמא שלי ולבית שלנו שכל יום ששי בריטואל קבוע היה מתמלא מים, זה היה מבאס לחזור מבית ספר או מהגן או מהצבא ישר לניקיונות, כשהייתי אולי בת ארבע שמה לי אמא ביד סקוץ' ירוק וצוותה עלי לנקות את הפנלים שצמודים לרצפה, האמת לא ידעתי מה אני מנקה בדיוק, היו עליהם הכתמים האלו של רצפת הטרצו, והם לא ירדו ואמא אף פעם לא הייתה מרוצה. אני בעד חינוך לאחריות מגיל צעיר אלא שהבעיה הייתה שלא הייתה עקביות אמא בעצמה הייתה לפעמים יושבת ובוהה בקירות או מתחילה לקרוא את העיתונים שהיו זרוקים על הרצפה עד שהייתה מתעוררת ופתאום מתחילה בצעקות הטחת גידופים ועלבונות ואיחולים שונים למותנו הקרוב תוך תיאור ציורי של הקברים הקטנים שלנו, רצונה הכן לשבת שבעה ואיך יביאו את הבת הזו או האחרת כמו שהביאו את נפתולי מאן דהוא דווקא הוא מכל המתים הרבים שהיו לה או שהייתה צריכה לעשות הפלה... והיו גם מכות מידי פעם עם המוט של המטאטא או המגב וכיו"ב. למעשה בכל יום "נגבנו" את הרצפה , תמיד הבית שלנו היה או לפני או אחרי הכיסאות על השולחנות על המיטות ערמות בגדים, היינו שוכבים לפעמים מתחת לבגדים ומעמידים פני מתים אני ואחי ושתי אחיותיי, אחי ד"א היה פטור מעבודות הבית משום שהוא היה בן . על על פנים ביום ששי הייתה שטיפה גדולה, מה זה גדולה, ממש צונאמי, מידי פעם אמא הייתה שוטפת את הבית עם צינור הגינה, תמיד היינו שופכים הרבה מים עם דליים אחרי שלב הסיבון ולא משנה מה מזג האוויר, היינו מקרצפים אפילו את הקירות, א"כ זה היה לוקח שעות להוציא את כל המים, השכנות האשכנזיות שלנו היו מביטות בתמיהה ובסנוביות אבל אנחנו ידענו שהן סתם מלוכלכות ורק אצלנו הניקיון הוא אמיתי למרות שהבית שלנו כאמור אף פעם לא נראה נקי בגלל הבלגן הנוראי וכאן הייתה תמיד איזו מן סתירה שבתור ילדה היה לי מאוד קשה ליישב איך זה שאצל המלוכלכות הבית נראה נקי? ואצלנו שאנחנו שיא הניקיון תמיד נדמה שמלוכלך? זו לא הייתה הסתירה היחידה שהייתי צריכה לחיות איתה...היו לאמא אמירות שנחרתו אצלי ולמעשה צבעו את העולם כמו האמירה שבני העדה של אבא (האשכנזים) לא אוהבים את הילדים שלהם. ובכל זאת בביקורים המעטים שהיו לי אצל שכנינו הם דווקא היו נחמדים, אמא הייתה אומרת שהנחמדות שלהם היא רק צביעות, ואילו היא "אישה חמה" בעיקר הייתה חמת מזג ומהירת חימה, כך נראה לי היום, מעולם לא נשקה או חיבקה אותנו אפילו לא הביטה בנו סתם כך בחיבה, היו בה המון שנאה וכעס. תמיד נראתה כעוסה ועצובה. הכל אצלנו היה אכול מהמים הרבים, המשקופים והרהיטים ממש נרקבו. איך שלא יהיה סופסוף היינו מוציאים את כל המים, זה היה לוקח שעות לפעמים כבר היה מחשיך ואז כשהיינו מדליקים את האור היינו חוטפים מכת חשמל בגלל הקירות הרטובים, אך כל זה היה מתגמד לנוכח תחושת הבית הנקי מאוד...לפעמים אמא הייתה מדליקה נרות לפעמים היינו מספיקים לראות את הסרט העלילתי בערבית שאמא אהבה לראות כל יום שישי. אולי הקירות המחושמלים היו תזכורת לילדות הזוועתית שלה בשואה לגדרות המחושמלים... עשתה לעצמה טיפול בהצפה :) אפשר לומר שהיא נהנתה מכל העולמות היא גם ספרדיה כהת עור וגם ניצולת שואה, לעתים היה נדמה שהיא החליפה את הנאצים באשכנזים, ואנחנו שהיינו חצי אשכנזים, היינו ממש גיס חמישי, היא פשוט שנאה אותנו, אולי אותי במיוחד מסיבות שלא אפרט. כמובן שכל האמור לעיל אינו משמש תירוץ או הצדקה לחוסר המעש שלי בהווה ובכל זאת נראה לי שאני בסוג של מרד אינפנטילי ובנוסף כשאני לא מנקה או מסדרת אני לא זוכרת ולא חוזרת לבית ההוא שכל השטיפות והניקיונות המטורפים לא הצליחו לשטוף את הרוח הרעה שהייתה בו. זהו, נגמרו התירוצים עוד כוס קפה אחת ואני הולכת להפוך עולמות הבית הזה יהיה מסודר עוד היום וגם נקי. אמן שבת שלום

אבל לדעתי חכי עוד קצת והפרספקטיבה שלך תשתנה, הרבה פעמים דברים שרואים מכאן לא רואים משם, ויתכן שכאשר יחלפו עוד כמה שנים כל מיני תובנות יגיעו אליך בקשר להתנהגות של אמך ובתור אשכנזיה יכולה ללומר לך שדי מתחברת למה שאמך אמרה על ספרדים/אשכנזים, יש לך משהו בחום הספרדי שאין לך אצל האשכנזים, וכמובן בכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל בגדול, זה מאפיין. זה לא אומר שאשכנזים לא נותנים אהבה, מדברת על מהות, על אופי