אוקיי אודי, אני חושבת שאני מתחברת למקור

היי אודי עם חפירה של עצמי בתוך תוכי, אני חושבת שהגעתי למקור, ואפילו למה שמזין את המקור. אני חושבת שאני מלאה בחמלה ובנתינה אין קץ אבל חסר לי להרגיש את האהבה. אני נותנת כי אני מרחמת, כי יש לי חוש אחריות מפותח, כי אין לי ברייקסים בלתת אבל אני לא עושה זאת מתוך אהבה, וגם לכל אלו שאני מרעיפה עליהם בלי סוף זה לא בא ממקום של אהבה. כן, אני יודעת את המקור לעניין זה. שורשיו בהיותי עוד ילדה קטנה, שנאלצתי לא רק להיפרד ממישהו שהיה מאד אהוב עלי, אלא שהוא הפך לפרסונה הון גרטה, ואסור היה להזכיר את שמו, חרם להגיד מילה טובה עליו. והייתי חייבת לנתק את עצמי רגשית מאותו אדם שהיה לו מעורבות מאד גדולה בחיי המשפחה שלנו, ואלי היה טוב במיוחד. בגלל מלחמת עולם שפרצה הורי דרשו שבביתנו שם אותו אדם לעולם לא יוזכר, ואם כן רק עם יריקה (פארפרזה), זה שבר אותי נוראיות, הייתי בוכה על זה בלילות, בכוח התנתקתי, ואני חושבת שעם ההתנתקות הזו התנתק לי משהו בתוכי. חזרתי לאהוב בכל כוחי כאשר הייתי אמא, כל מעיינות האהבה פרצו חוצה, אבל בנים, כמו בנים, יכולים להאכיל חרא, להיות מאד קשורים, אבל לבעוט, וזה היה לי קשה, ואני חושבת שהכל הציף אותי שוב. ואני חושבת שלכן היום נסתם לי המקור של אהבה, ואני על מוד של נתינה, כי זה מה שאני וזה בדי אן איי שלי, אבל כמו שאמרתי זה לא עטוף עם אהבה, ואולי לכן אני כל כך רגישה שאין איזון. יכול להיות שהכל מתערבל אצלי ביחד. יש לך רעיונות אודי, איך אני יכולה להתחבר יותר למקור של אהבה? איך אני יכולה יותר להכניס אותה לחיים שלי? אהבה זה געגוע, אני יכולה לנסוע לחו"ל ולא להתגעגע לאף אחד, כל עוד שאני יודעת שהכל בסדר עם כולם, אין לי בעיה עם זה! אני חושבת שזה סימפטום. אם יש לך רעיונות לבעיה אשמח לשמוע

אתה לא חושב שנתינה מקרבת את הלבבות? אני רוצה לאהוב כמו שפעם, עם כל הלב