אז ככה...

הייתה לנו פגישה מזעזעת. שאפילו מתקשה להגדיר. הוא תקף אותי. ככה הרגשתי. אמר שאני משתלטת לו על החיים, שהוא לא מתנהל איתי בהודעות, שהוא לא חייב להגיד לי כלום- אם הוא מקבל את אותו ידיד שלי או לא...שאני עושה עליו מניפולציות...שנגמרה הפגישה פשוט יצאתי מהחדר, במלמול של תודה, כולי סוערת, בוכה...אין לי מושג איך נסעתי הביתה בשלום... ואתה יודע מה מתברר... שהוא קבע ונפגש עם אותו ידיד שמפריע לי, ואמר לו לא לדבר על זה עם הצוות בעבודה שאני כלולה בהם...כדי שלא אדע. לטענתו, כדי שאני לא יפגע. ואיך אני יודעת את זה? אותו ידיד סיפר לי. ואתה יודע מה הכי מצחיק שהוא אמר לי? שהוא לא יכול לעשות את זה למישהו שעד שהוא מעז להתקשר ולבקש פגישה עם פסיכולוג ואמרו שייפגשו, ואז להגיד לו שפתאום לא יכול, כי אולי ירגיש שדוחים אותו ואז אולי לא יעיז שוב לפנות לפסיכולוג... ואני חשבתי לעצמי, ואותי? ששנתיים וחצי אצלו לא מרגישה דחויה כי הוא לא סופר אותי ולא רואה את הרגשות שלי וכן נפגש בסוף עם מי שאמרתי לו שלא??? מה קורה פה??? רחל.

אני גם הייתי כועסת מאוד. מבינה אותך לגמרי. לא רוצה לעמוד בסיטואציה הזו. אני מאוד מקווה שהייתה אי הבנה אמיתית בנוגע לעניין הזה מצידו. אני במצבך אם הייתי יודעת שכך הייתי עוזבת אותו, אבל יודעת שהיא לא תעמיד אותי במצב הזה... וסליחה אם אני זורה מלח על הפצעים. אני מקווה שזו הייתה אי הבנה וכן מאמינה שאם קורה משהו ניתן ללמוד ממנו לכן מרשה לעצמי בכל זאת לורמ את הדברים האלו.

תודה על התגובה שלך, זה באמת קשה לי. וכואב. מרגישה את הכאב זורם לי בדם, בכל כולי. אבל אני באמת רוצה לקבל החלטה שקולה ורגועה, ולא מתוך כעס ותחושת בגידה של רגע (ויותר..:(... רחל.