גילת ..

לקח לי זמן להיות מסוגלת להגיב לך ולא ממקום אומלל וקרבני ... כשכתבתי את ההודעה שבוע שעבר גרדתי קירות ורצפות . אודי בשאלה שלו טילטל בי משהו ובחוסר התגובה כמעט ונפלתי למקום של לא רואים אותי אני אומללה ומסכנה ..הייתי צריכה עוד כוחות להתגרד משם ולא ליפול לבור הזה . עכשיו לשאלה שלך איך עושים את זה . יכולה לאמר רק מעצמי והמורכבות הפנימית שלי . קודם כל אני מזכירה לעצמי כל הזמן שהיא שם גם שלא איתנו כמו ילד שבגן אמא הלכה תחזור ..יש לי רשת תמיכה מורחבת מכל מיני סוגי תמיכה מפורום אנונימ י לפורום פחות אנונימי ..חברות לצרה ..מיילים .טלפון ..מרכז סיוע לנפגעות ערן סהר ... אנשי מקצוע שנותנים מידי פעם יד שזה משתדלת שלא כדי לשמור למקרים ממש קשים לא להגזים .ואני הרבה אני כוחות יש בנו רק צריך להאמין מנטרות לעצמי כותבת מדברת אוספת ...וזה הקושי הגדול ביותר . סמסים שהיא כתבה לי פעם ..וכל מיני כאלה . שירים שמזכירים ונותנים כוח ..והכלי הכי חשוב הפיכה של מחשבה שלילית לחיובית זה משימה לא פשוטה אבל יעילה ...וכשממש בתחתית לאפשר להיות להתקרבן כד דם ולזכור שחייבים לקום כי אף אחד לא יגול לגרום לך לקחת את היד המושטת הוא יכול רק להושיט לך יד . אתה צריך לבחור לרצות לראות ולהושיט חזרה .תודה לך על התגובה שאלה ...זוכרת כמה מקום יש לי

הי אביב. אני שמחה שאת מגיבה רק אם ומתי שנוח לך. זה בסדר גמור מבחינתי. תמשיכי לשמור על עצמך... אני מעריכה אותך על היכולת לדעת להיעזר. חיבוק אם מתאים, וגם זה : https://www.youtube.com/watch?v=9pf83lYDWzw (וככה כפי יכולתנו, יחד נאהב ונכאב). גילת.