כמה יחד..

כל כך הרבה יחד, ועניין משותף... זה מרתיע, וגורם לי להרגיש הכי לא קשורה שאפשר. ברור שלא מגיבה לאחרים, ובד"כ גם נאלמת ונעלמת לזמן מה. אבל... שמלי נוגעת לי באיזשהו עצב חשוף, ובכל פעם שאתה קשה אליה כ"כ - זה כמו דקירה בלב שלי (סליחה אודי, אני לגמרי לא שופטת או מבקרת אבל זה מה שזה עושה לי..) שמלי, אוף... הלוואי שתצליחי קצת יותר להיות, בעצמך, לרגע בלי כל ההגנות המקוללות האלו.. (אני יודעת שזה קשה בטרוף, במיוחד עכשיו) הלוואי שלא תכעסו עלי שניכם, על ההתערבות הלא קשורה שלי..

אתה זוכר?... שאמרתי לך, לקחת בחשבון שאענה אם אתה שואל?... (רוצה לוודא, כי כרגע אני פשוט מרגישה נודניקית בטרוף שאני עונה) ולגבי היחד המרתיע, אני לא יודעת. לא בטוחה שאני במקום שמעז לבקש, וגם אם היתה בקשה, שהיתה נענית - מן הסתם לא הייתי מצליחה להיות שם. לכן אני פשוט פורשת מראש, מהיחד המרעיש הזה (שנשמע אצלי בראש כמו 7 אתרי בניה שפועלים בו זמנית בקצב שונה) ומנסה רק להיות בעצמי.