חבר'ה - הרגתם אותי!

אודי - ההתבוננות שלך על ההודעות של כעס וכו', מה נראה לך? נכנסים לפורום פסיכולוגיה כל אחד מרוקן את הארסנל שמתאים לפורום. על מה ידווחו? על מה יספרו? הרי מתעסקים כאן ברגשות, אמנם הטריגר של הרגשות הוא מגוון, אבל הרגשות שמתאימות לכאן, הן בדרך כלל שליליות. תאר לעצמך כותבת שנכנסת לכאן, ובאופן קבוע היא מדווחת - כיף לי, החיים נפלאים, הכל טוב, שמש פז זורחת, הצלחה מסחררת בעבודה,- נו... נראה לך שזה בדיוק מה שמתאים לכאן. נכון שאם אלו הכותבים על בעיותיהם באופן קבוע, כותבות מדי פעם על קרן שמש, זה עוד מתאים. כבר כתבתי, אמנם לא על הפורום אלא על הליכה לפסיכולוג, שלפעמים אתה מגיע אליו, ואין לך איזה מטען לרוקן, הכל בסדר, אבל זה נראה בזבוז אם לא תספר על דברים שמטרידים אותך. סיפרתי על חוויה שהייתה לי עם פסיכולוגית, שהצליחה בכל דבר למצא את החור השחור, למרות שהדברים היו וורודים לחלוטין. אז זהו, פורום פסיכולוגיה הוא נפלא כאשר רוצים לפרוק, כאשר קשה, כאשר מכאיב, אבל יש לו את המחיר, וזה המחיר. התבוננות נוספת שלי, מקריאה די שטחית של הודעות. אודי, אתה הופך לאישו, בעצם מה שצריך לעניין זה הידע הפסיכולוגי, העצות באופן אוביקטיבי, אבל אולי בגלל תמונתך מה שקורה זה שמעבר לעצות, רוצים את אודי. אנסה להסביר, בעקרון, תאר לעצמך שהיו בונים תוכנה של שאלות ותשובות בפסיכולוגיה, וכל אחד היה מקליד את הביעה, והיה מקבל תשובה מהמחשב, תשובה קולעת ולעניין, שיש בה הרבה ידע והכוונה, האם לדעתך זה היה עונה על הצורך של הכותבים כאן בפורום? לדעתי לא, כי מעבר לעצה, מעבר לשמיעת חוות הדעת, רוצים את התשומת לב שלך בתור אודי - מקווה שהבנת אותי. לא יכולה שלא להעיר משהו - ת'אמת, לא קראתי את ההודעות של שמלי, לא יודעת מהיכן פרץ הוולקנו, אבל כן מזהה משהו אצלה שיכולה להזדהות אתו, אודי, כל מה שהיא מבקשת זה מילה טובה ממך, דווקא התוקפנות היא תוצאה של מה שכתבתי לך, שמחפשים אותך, מעבר לעצה. אני כל כך שומעת אותה זועקת את זה, נראה לי שכמה מילים טובות ממך, והיא הייתה כמו צמא במדבר שמקבל טיפות מיים. שוב, לא בקיאה, לא יודעת, קראתי רק כמה הודעות אחרונות, אולי לא הבנתי, אבל אתה יודע, מבוגרים, כמו ילדים, יכולים לשכב ולרקוע על הרצפה, ולעצבן תופת, וכל מה שהם רוצים לשמוע זה שאוהבים אותם!

גם אני עוסקת עם ילדים וגם אני מסוג האמהות שמעולם לא נכנעת לתכתיבים שמלווים ברקיעות רגליים וצעקות אבל.... לאחר האירוע לאחר שלא נכנעתי לאחר שהילד הבין היטב שבהתנהגות כזו לא מקבלים כלום לאחר שוך הסערה אני מוצאת את הדרך לחבק אותו חזק ולספר לו שאני אוהבת אותו, ואמא תמיד אוהבת, לא משנה מה, ואז כשהרוחות רגועות, אני נותנת לו להבין שאמא עכשיו ולעולם AND THAT'S WHAT I MEAN