אין פה מלחמה

זה לא עניין של אחד שצודק והאחר שלא צודק, זה לא עניין של הוכחות של מי שפגע או מי שנפגע. של מי שכבר ביקש סליחה ומי שלא. שמלי, אני שמעתי כמיהה עזה שלך להיות חלק, להיראות, לקבל חום, אהבה, קבלה ובו בזמן אי יכולת לשאת את זה. יכול להיות שבתור אודי הייתי כותבת לך את אותם דברים רק בצורה אחרת לגמרי, הייתי משתמשת במילים אחרות ומעבירה את אותו מסר. תראי איך כל עץ שאת כותבת בו מצמיח ענפים רעננים, אנשים רוצים להיות לידך, את יוצרת פה עניין שיכול ללכת לכיוונים של בניה מדהימה, זה לא העניין של החזרתיות שלך, אלא העניין של ההדיפה. אנשים רוצים להיות בקרבתך ולהקשיב לך אבל מרוב שזה כנראה מחריד מידי עבורך ובלתי מתקבל על דעתך שזה באמת יכול להיות את לא מצליחה לקבל את היד שמושטת לכיוונך. את יכולה להמשיך לחזור על עצמך רק תפתחי עוד ערוץ, אל תבטלי מיד את הקרבה שמציעים לך. גם אם זה נראה לך לא הגיוני ולא אמיתי וסתם ושאת כלל לא ראויה לזה, תנסי לשים את זה בצד כשמזמינים אותך רואים אותך בטוב ופשוט תמשיכי משם, במקום להגיד זה לא אמיתי ולא יכול להיות ומליון סימני קריאה, אם את לא מאמינה, תשאלי, זה אמיתי? באמת את מזמינה אותי? אם תמשיכי לשים את סימני הקריאה ההרסניים האלה לאנשים באמת יהיה קשה לרצות להיות איתך כי הכל חסום ואין איזה זה סדק צר להכנס בו. אני חושבת וסליחה אם זה נשמע יהיר וחצוף, זה לא מהמקום הזה, שלך אודי הקטע עם שמלי נגע באיזה אזור רגיש שלך וגרם לך להגיב בצורה לא אופיינית שאותי באופן אישי מאוד הפתיעה והרתיעה. ועוד איזה דבר מהניסיון שלי במרחב הזה. כשאני הגעתי לכאן לפני שנים ניהלו פה מס' אנשים את הפורום, לא הכרתי כלום, הייתי קטנה ומפוחדת, לא הכרתי את העולם הזה ובאתי עם שאלה מאד קונקרטית בניסיון להבין משהו קיבלתי תשובה שהיממה אותי, שתלה אותי והיתה כל כך לא מתאימה. הרגשתי שאומרים עלי פה דברים בכלל בכלל לא נכונים ולא בכיוון וגם אם יש בהם מין האמת רק הגעתי ואי אפשר לדחוף לי את כל הדבר הזה ככה ישירות לפצוף. זה פגע בי והוריד לי את הביטחון שגם ככה שאף למקומות נמוכים מאד. למזלי היו פה כמה דמויות ויכולתי למצוא מישהו אחר שיותר הבין אותי ואז נהיה חיבור כל כך טוב שאני יכולה להגיד במבט לאחור שיש לו חלק גדול בזה שאני חיה היום. לא תמיד המקום הזה מתאים לנו, צריך גם לזכור את זה. לא לכולם המדיה הזו נכונה, לםעמים הצורך הוא אחר ממה שיכולים להעניק פה ולפעמים הדמויות שאנו פוגשים פה לא יכולים לקלוט אותנו נכון. ואם לא מתאים לא חייבים להתעקש. נראה לי שמלי שממש קשה לך עם מה שקרה לך פה ואת מנסה לתקן את זה, כי זה ממש לא את מה שקרה לך. לא בטוחה שבדרך הזו זה מה שיקרה. אל תתאמצי יותר מידי בשביל לתקן את זה, אם בא לך להיות פה פשוט תהיי ותני למי שרוצה להיות לידך ולשמוע אותך להתקרב. גשמים טובים, חורף חם לכולם. סליחה על החפירה... :)

תודה אודי שהגבת, זה חשוב לי. מסכימה עם דבריך באופן מסוים. גם אני בעד אותנטיות אנושית ולא להשאר "בדמות המטפל", אבל גם זה עד גבול מסוים. קוראת גם את התגובות הלא רכות שלך פה לכל מיני, אבל בחוויה שלי התגובות לשמלי היו משהו מעבר לזה. להית'

משחק זה צביעות, ואין לך דבר יותר מגעיל מזה. כך שלשחק אותה את מה שאתה לא מרגיש זה דבר מבוזה. אבל גם אם לא משחקים ומביעים את הרגשות, יש כל מיני דרכים לעשות זאת, ומי כמוך כפסיכולוג יודע זאת, ואמון על לתת לאנשים את הכלים לתת ביטוי מסוים לרגש מבלי להחניק אותו. כשאני רואה מישהו מחייך בצביעות, בא לי להוריד לו סתירת לחי, לעומת זאת כאשר הפתיל הקצר שלי משתחרר לא פעם, (והוא קצר הפתיל שלי), ואני אומרת לאנשים בדיוק בדיוק מה אני חושבת עליהם, לא פעם לאחר מעשה, אני חושבת, או קיי, לא מתחרטת על מה שאמרתי אלא על איך שאמרתי. וזה קורה. אני ממש מזדהה אתך, כי אני טיפוס שלא מסוגלת לשחק אותה מה שאני לא מרגישה, זה חלק אינהרנטי בי, וככה אני אוהבת את הסביבה שלי, אבל דווקא בגלל שזו נקודה שמאד מאפיינת אותי, לא פעם אני חושבת שאני צריכה לעבור תרגול של איך לומר את הדברים.

אודי, אני מאמינה שלפעמים לא מתחשק לך לנהל ת'פורום ואתה חושב לוותר, ובכל זאת, עד היום המשכת. המון המון זמן. תקשיב, אתה יודע, הייתי שנים בטיפול, וכמו שדי צפוי ממטופלת קשה כמוני, גם התנהגתי לא הכי בעולם. בלשון המעטה. ושמעתי כראי מילים קשות ואמתיות. מילים, שקשה מאד לשמוע. מילים, שבא לברוח ולא לחזור. מילים, שקל לנפנף בהן במקום להבין שבאמת יש חלק פחות נחמד כזה בי. תוקפני מאד אפילו. יהיר אפילו. בז. זאת, במקום לשנות את ההתנהגות. במקום לקחת אחריות. אפילו במקום קצת להתבייש. כן, בושה יכולה להיות גם דבר חיובי. ואיך הסביר לי המטפל שלי שהורים טובים אוהבים את הילדים שלהם, אבל כשהם מאד כועסים, למשל, ובצדק, הם לא בדיוק מרגישים אהבה דווקא וחשוב לבטא את האמת הזו. ואתה יודע, לפעמים כשראייתי הייתה מאד חד צירית, וכבר ידעתי לזהות שזה 'חשוד' (אני, אגב, נוטה לכנות מצב כזה פסיכוטי לפעמים), יכולתי לומר למטפל שאני רואה בצורה עוצמתית ועיקשת מאד משהו אחר, ושאיני מצליחה לראות כלל את מה שהוא מציע, אבל סומכת על המקצועיות והניסיון הרב שלו, ומשאירה מקום לספק, לכך שהוא בעצם מאד צודק. והוא מה זה מכניס אותי לכיס הקטן במקצועיות שלו. כל-כך קל להשליך ולהפוך על מישהו אחר את השיגעון. אתה איש חזק, אמיץ ולא פרייאר, אני חושבת שגם המטפל שלי - יופי שיש אנשים כאלה. ועוד משהו, בהמשך לדברים שנעמונת רשמה – אולי לא תמיד אפשר למצוא משהו טוב, וגם זה בסדר. לפעמים רע זוועות וזה המצב. מצב, שמתוכו אפילו לא קל לזכור שישנם גלים. אבל ישנם. ומצד שני, אנ'לא בטוחה שנכון תמיד לשפוך כל מה שרע לפורום באופן מיידי, אימפולסיבי. לפעמים זה לא באמת נותן משהו. לפעמים אפילו הרסני. ויש שאומרים שגם להתאפק מידי לא רצוי. נו... בי, סוריקטה