עצובה...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/11/2014 | 02:27 | מאת: ליליפוט

שמחתי שלא נשכחתי.ושיש לי מקום אם זה בשקט ואם זה בקול..., תודה למגיבות ותודה לך אודי. תקופה קשה.עצובה.ובשל מצבי גם לא הגעתי כבר לשתי פגישות וכנראה גם לשלישית לא אגיע.ולא הרגשתי אותו באמת איתי!!ומחוץ כביכול "לזמן המקובל",ולמרות המצב ולמרות שגם כתבתי ואמרתי אותו ואת הרגשתי,...אבל הוא בוחר בדרכו מסתבר.שלא ברורה לי. אני כעוסה.פגועה.מאוכזבת.ולא מרגישה שיש גם טעם בדיבור על זה,לא נראה לי שבכלל אהייה מסוגלת או ארצה ואוכל לדבר ואחרי הכל....,מה גם שהדברים ידועים,ולא נראה לי שגם קשה היה להבין אותם ואותי,ובכל זאת כך בחר.איזה מין קשר זה?אני לא מצליחה להבין.זה מרגיש לי צבוע יומרני ומזוייף לשבת אחכ לכשניפגש...,שישאל לשלומי...,ושיאמר גם שאכפת לו...,איפה זה בדיוק?? כשהרגשתי ככ לבד?ואז נדבר על הלבד שלי...? ובטח שהלבד הזה קשור גם להתנהלות איתו.איך לא??ובטח כשאמור להיות האדם כביכול הקרוב לי ביותר ומבין ביותר ושם בשבילי.., לא מצליחה להבין!!! לא נראה לי שיכול להיות כבר שיקום אמיתי לזה. ושוב יהיו החסימות.והשתיקות ההדדיות.והתסכול.ועוד בזבוז זמן וכסף.ושוב ארגיש רק רע יותר ... אין לי מושג מה הפתרון,ולמה זה מה שקורה...,גם מבחינתו שמביא לזה. ולמה כל הזמן למחזר...,כשהרי גם הוא בקשר הזה.למה לא לתת לי תהרגשה הכי טובה שאפשר,ומתוך גם ההכרות שלו אותי ואותנו.וכדי גם שלא להגיע למצב הנל.או שאולי זו הכוונה..??כבר באמת לא מבינה! ודברים כרגיל ישארו עמומים,נטולי תשובות, ושוב יהיה תריטואל הקבוע והמכעיס,שלו מולי,ושבסוף אולי אגיד...,או שלא, והזמן יעבור,וכביכול ישכח.., וחוזר חלילה..., אין לי כוח לזה יותר.ואני כרגע מאד חסומה.וכואבת.תרתי משמע. וברור לי, שאם הייתי בת משפחה,חברה ,או כל דבר אחר קרוב באמת..., היה פועל אחרת. אבל אני לא. אז מה זה אומר??? שזה סוג הקשר? ככה זה אמור להראות?? לא יודעת...קשה לי מאד להתרגל או לקבל את זה, זה נראה לי לקוי.ורק סוגר. אז מה הטעם??? וכמובן שבמקביל ארגיש גם אשמה.... והכל ככ מכעיס אותי.ויש ככ מספיק במה לדון,אז למה ,למה.., להוסיף עוד ועוד שרק מתסכל יותר וסוגר. ??

לקריאה נוספת והעמקה
27/11/2014 | 13:04 | מאת: ליליפוט

הוא הרי אומר שלנפש יש לה חלק לא מבוטל במצבים פיזים...,אז למה בוחר להתנהל איך שמתנהל...,כשזה גם כמובן משפיע עליי.והוא יודע.ולא נותן לי להרגיש הרבה יותר שקרוב ושאכפתי , ולמה גם שארגיש בכלל רצון וחשק לשתף בכל שעבר\עובר אותי, בכל ההרגשה הזו שלי. לא מצליחה להבין איך אמור להתנהל קשר כזה...,כדי שגם יצלח! והכי מעצבן שאני זו שכמובן תלוייה. לא יודעת..הכל כבד לי. מאכזב ופוגע. ביחוד בכל המצב הזה

הי ליליפוט, נראה לי שכדאי לדבר על הפגיעה, העלבון והכעס שלך. היית צריכה אותו והוא לא היה נגיש באופן שהיה נכון לך. זה הכי חשוב. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית