אני זקוקה לו...

שזה מפחיד אותי. אני זקוקה לו. רוצה אותו כל רגע. רוצה אותו רק שלי. לא של חברות שלי. רוצה אותו איתי כשקשה לי. רוצה אותו ששמח לי. רוצה אותו קרוב. קרוב. כל כך. אבל הוא לא יידע. הוא לא יודע. עד כמה. וגם אם ארשה לעצמי לרגע להוציא את הרגשות האלה מולו, או חלקם, אז אני אבהל ואברח בהיסטריה... כמו שכבר היה. אבקש לבטל לפגישות, ואמציא שעסוקה ושאי אפשר להיפגש, וגם אם ניפגש, אשב בשקט עם הגב כלפיו, בלי לדבר, או אדבר על הא ועל דא, אספר בדיחות ונצחק על שטויות. רחל.

אבל כן מקווה בשבילך שתוכלי לומר את הדברים למרות כל מה שאת חושבת.. זה רק יוכל לעזור לך ובמינה עד כמה זה קשה. אני אם קשה לי משהו במיוחד ואני רוצה לומר, אז אני פשוט כותבת לה..