עוד לא התקשרו...

מהעבודה לומר לי מה נסגר.. בעקרון המבחן הזה היה הסוף. כבר סגרו איתי שכר, ימים ושעות.. אין לי כוח. בטוחה שברגע שתהיה תשובה היא תתקשר אליי כך שאין לי מה להתקשר אליה, או שכן? כבר לא יודעת.. אודי, רק שתדע שאם לא אתקבל, אני מתכננת להישאר במיטה כמה ימים ולא לצאת, גם לא לטיפול. אני יודעת שזה קצת הזוי אבל אני מדמיינת אותי מתקשרת אליה ואומרת לה שאני לא מגיעה לפגישה והפעם לא בגללה אלא בגללי. ושהיא אומרת לי שכדאי שאבוא בכל זאת, ואני עונהל ה, שאין יל כוח לצאת מהמיטה ואם אבוא זה רק עם פיג'מה כמו שאני... ומניהח שהיא תגיד שזה בסדר.. הלוואי והתסריט הזה לא יקרה. אני כן מסוגלת לחשוב על התסריט הטוב אבל מפחדת... די. לא רוצה.

בהחלט מבינה את הלחץ שלך, והרצון העז רק מראה את התאווה לחיים, התקווה, האמונה בעצמך ושמגיע לך ואת ראויה. מנסיון יכולה לומר לך שעל כל כן, יש כמה "לאוים" שרק מקרבים אותנו לכן האמתי. מכירה את ספרו הנהדר של גדעון עמיחי? - לא לא לא לא לא לא לא לא כן. הוא כותב בהקדשה- תודה לכל מי שאמר לי לא. ואגב, לך עדיין לא אמרו... בהצלחה.

מקווה בשבילך שיתקשרו ותקבלי תשובה שתשמח אתך מאוד.. את יודעת חנה ? כשכתבת את הפנטזיה לגבי הפיג'מה עם המטפלת,הייתי בטוחה שאת הולכת להמשיך את הפנטזיה ..שאת מגיעה אליה הביתה, המטפלת מציעה לך את המיטה שלך בביתה, מכסה אותך ,מגישה לך כוס שוקו חם,מלטפת את ראשך ושרה לך נעימה חרש חרש.. :) את יודעת שזו פנטזיה שלי? שיתפתי את אמא צביה הרבה פעמים בפנטזיה זו.. היא לא הופכת את הפנטזיה שלי למציאות.. :((( ואני בד"כ מגיעה אליה בפיג'מה..

ברגע שראיתי את ההודעה שלך אצלי במייל, היא התקשרה אליי... את חמודה לגבי המשך הפנטזיה. זה לא שלא הייתי מתנגדת לזה אבל אני עוד רחוקה. לא באמת רוצה לגעת בה והבית שלה עד כמה שהייתי רוצה להיות בו, יהרוס אותי. את זוכרת שראיתי את הבן שלה? אני לא מסוגלת לשכוח את זה עדיין.

לא הפסקתי קודם להגיד, שראיתי את ההדועה שלך לאודי.. אני יודעת שאמא צביה לא תהפוך את זה למציאות ונדמה לי שגם את יודעת... חייבת לומר שזה מאוד נעים, קרוב וחם ואיתה ביחד... כיף לך שאת מגיעה בפיג'מה.. לו היה לי אוטו הייתי עושה את זה גם.