שאלה לאודי ולכל הכותבים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

20/11/2014 | 17:33 | מאת: בת שבע

אני קוראת כאן הודעות בפורום וזה מרתק, אבל יש לי כמה שאלות: 1. הרבה כותבים כאן על טיפול מתמשך עם מטפל, עד כמה שידוע לי טיפול כזה עולה בערך 400-500 ¤, וסתם מעניין אותי, אנשים באמת מוציאים אלפי שקלים כל חודש על טיפול אצל מטפל? אני הייתי נכנסת מזה לבד לדכאון, אם שנים הייתי מוציאה עשרות אלפי שקלים על כך, ומעניין אותי לשמוע מה אומרים המטופלים. 2. אני קוראת כאן הודעות של מצוקה, ואני כל כך מזהה אתן, גם אני מרגישה על הפנים, עד כדי כך, שעולות בי מחשבות של קנאה על נפגעי טרור וחושבת כמה טוב להם שגמרו עם ההתמודדיות כאן, אבל, וכאן באה השאלה שלי, אני רואה שאודי עונה, והוא מקסים, אבל התשובות שלו קצרות, ענייניות, ואני תוהה, מי שבמצוקה, וקשה לו, האם מרגיש הקלה מתשובה כל כך קצרה, האם זה יכול לכבות את האש הגדולה שבוערת בו? ברור שאין מצב שאודי יכול לענות באריכות יותר כאשר יש לו כאן כל כך הרבה הודעות כל יום, וזה עוד מקסים שהוא לוקח את הזמן לענות, אבל השאלה שלי היא לכל אלו שבמצוקה, האם זה מצליח לכבות את האש? אני יודעת שכאשר אני הולכת לטיפול כאשר אני במצוקה, חשוב לי מאד להשמיע את עצמי, אבל גם לשמוע בדיוק את מה שיש למטפל לומר, ולא פעם אני מוכנה אפילו להוסיף על הזמן ועל התשלום כדי להרגיש שמיציתי את מה שנחוץ לי לאותה פעם, ולכן עניין אותי לדעת איך אתם מרגישים עם זה. 3. לאודי, שאלה אליך בתור אחת ירוקה ולא יודעת ולא מתמצאת בפורום, מה אתה מצפה מהכותבים, האם שישפכו באריכות את כל הסמטוכה שיש בפנים, או שיתמצתו בשורה או שניים, האם ימשיך הדיאלוג, או תשובה אחת ממך היא מספיקה. האם אתה מצפה ששאר הכותבים יתנו את המשך התמיכה, או אתה רואה את התשובה שלך כמספקת? 4. סליחה על כל החפירות, אני פשוט על הפנים, במצב רוח הרבה מתחת לרצפה, ומחפשת היכן לפרוק, כי זה צונאמי שחושב להטביע אותי. 5. אל דאגה, אין לי מחשבות אובדניות בפרשנות של להתאבד, לא אעשה זאת, אבל לא פעם כן הייתי שמחה אם זה היה מגיע בלי התערבות שלי בעניין. תודה על ההקשבה סליחה על האריכות

לקריאה נוספת והעמקה

הי בת שבע, לשאלה שהפניית אלי: מה שמתאים. אני מאוד שמח כאשר יש התגייסות ותגובות אחד לשני ולא נשארים בעמדה התלותית של לחכות למוצא פי. נאמרים כאן הרבה פעמים דברים עמוקים וחשובים על ידי אחרים וכקבוצה - יש כאן כח טיפולי רב עצמה. אודי

20/11/2014 | 22:56 | מאת: נעמה.

היי בת שבע, אני משלמת וזו אכן הוצאה נכבדת, אבל זה לא מכניס אותי לדיכאון. זה הצעד הראשון של להתחייב לטיפול ולעצמך. אם את בשלב שאת זקוקה לטיפול, זה כמו לשלם על טיפול רפואי. אם את בשלב בו את לא זקוקה לו אבל הוא מועיל, זה כמו לשלם על דברים אחרים שמשפרים את איכות חייך, ואז זו פשוט החלטה של במה בא לך להשקיע. ותמיד יש אלטרנטיבות ציבוריות, כמו ברפואה. יש משהו חזק בזה שהתשלום ממקם אותך מההתחלה בעמדה פעילה של קבלת החלטה ומאמץ. (ברור לי שהתשלום הוא קודם כל כיוון ומדובר בפרנסה של המטפל, ובכל זאת אני רואה בו גם את זה) ובין השורות, עצוב שכל כך כואב לך. נעמה.

21/11/2014 | 01:55 | מאת: בת שבע

השאלה אם זה לא לופ השאלה אם ההתמקדות היא אכן בבעיות, ובמאמצים לסנן או שאולי יש כאן הרגל, מין התמכרות וחזרה על אותם דברים אך ההתמכרות גורמת לנו להרגיש שאי אפשר בלי ולא פעם זה גם התדלקות והתאהבות לא יודעת, רק חושבת, כי מתוך הנסיון שלי, בדרך כלל אחרי כמה טיפולים, די שומעים את אותן מנטרות אז כמובן שהיכולת להוציא, לאבחן היא טובה אבל השאלה היא אם עצם העובדה שהולכים קבוע לטיפול לא גורמת לכך שנהיה חייבים להוציא דברים, גם אם אין משהו מיוחד לדוגמא לרופא משפחה אני הולכת כאשר יש לי כאב ראש, חוסר בויטמינים או כאבים, משתדלת לטפל בבעיות אבל אם הייתי הולכת אליו כל שבוע, מי יודע איזה בעיות הייתי מוצאת אם מטפל הוא מן חבר גדול, שאפשר להעביר עמו חוויות ולשמוע חוות דעת, זה משהו אחר, אבל אם אמורים תמיד לחפור ולמצא נקודה פנימית למה.... למה אני כועסת.... למה אני אוכלת.... למה יש לי פתיל קצר... למה למה למה כי כך אני

23/11/2014 | 00:10 | מאת: בת שבע

מעניין לשמוע את זווית הראיה שלך על התשלום. השאלה היא תמיד מתי אתה מחליט שאתה זקוק אם לאו

21/11/2014 | 08:53 | מאת: אביב 11

אני עם המטפלת שלי חמש שנים וכן זה משכנתא ..על הבית הכי חשוב אני והלוואי והייתי עושה את זה שלושים שנה קודם . מן הסתם זה היה קצר מידי ...לא יודעת אם את מכירה או לא אני מאוד אוהבת - בעקרון הדרך היא החשובה לא אורכה ..וככל שמתארכת נעשית קלה ומובנת יותר ..וכן ש לי הרבה מפלצות בדרך וקשה ולא קלה היא ..אבל מעניינת ומאתגרת והחשוב מכל אני עושה את זה רק בישבילי .... איתקה מילים: קונסטנטין קאוואפיס לחן: אביב לבנת קיים ביצוע לשיר זה אם אתה יוצא לדרך לאיתקה בקש כי יארך מסעך מאוד שופע הרפתקות, שופע דעת. אל תירא את הלסטריגונים והקיקלופים אל תירא את פוסידון הזועם. לעולם לא תפגוש אותם בדרכך אם מחשבתך נישאת, אם רגש מעולה יפעם בנפשך ואת גופך ינהיג. לא תראה את הלסטריגונים והקיקלופים ולא את פוסידון הזועם אם רק נפשך לא תעמיד אותם לפניך. בקש כי יארך מסעך מאוד. כי בבקרים רבים מאד של קיץ תיכנס - בחדווה, בפליאה רבה כל כך! - לנמלים שלא ראית מעולם. בתחנות מסחר פיניקיות תעגון תקנה סחורות משובחות לרוב, פנינים ואלמוגים, עינבר והבנה ומינים שונים של בשמים טובים ככל שרק תמצא בשמים טובים. עליך לבקר בהרבה ערי מצריים ללמוד, ללמוד מאלה היודעים. וכל הזמן חשוב על איתקה כי יעודך הוא להגיע שמה אך אל לך להחיש את מסעך מוטב שימשך שנים רבות שתגיע אל האי שלך כשאתה זקן עשיר בכל מה שרכשת בדרך, לא תצפה שאיתקה תעניק לך עושר. איתקה העניקה לך מסע יפה אילמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך היא לא תוכל לתת לך יותר. וגם כי תימצאנה ענייה - לא רימתה אותך איתקה. וכאשר תשוב - חכם, רב ניסיון - אזי תבין היטב מהי איתקה. באשר לשאר שאלותייך ..זה לא במקום טיפול זה עוד מקום לפרוק לקבל יד כתף חיבוק להחזיק עד הטיפול...שבוע ימים לפעמים זה ארוךךךך כמו שנה . לגבי התשובות של אודי אני אוהבת ישירות ותכלס אז זה נכון לי ... לגבי תגובות לאחרים תמיד זה מבורך שוב כמקום של תמיכה ולא טיפול אודי לא צריך להשאר לבד .. איתך ..כיתבי מה שכואב לוחץ שחררי את הכאב אבל זיכרי כמו בכל פורום תמיכה שאם יש משהו מטרגר אובדני פגיעה וכו' סמני אותו שנזהר ...

23/11/2014 | 17:18 | מאת: בת שבע

עכשיו הבנתי שהמיילים מגיעים עוד לפני שאודי מעלה לאתר, בכל אופן תודה על התגובה המושקעת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית