לחנה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי יקירה, מה שלומך? רואה אותך כאן סוערת וכאובה,נשמע שזה כל כך שורף שכבר בלתי נסבל. רוצה לדבר איתך מרחוק כדי שלא להכאיב לך. רוצה שתהיי את זאת שבוחרת את המרחק קרבה, ביננו.אני לא מציעה חיבוק במצב כזה שאת כל כך סובלת. הכי רוצה להגיד לך,שגם מרחוק ליבי איתך. שלך, הילה
נפגשנו היום, היה קצת מתח באוויר. אני יודעת שהיא עושה הכל לטובתי. זה ברור לי לגמרי. פשוט מאוד מאוד קשה לי. מה שקרה זה שאני הבאתי את המחשב כדי להראות לה משהו וכמעט תמיד לוקח לי זמן להתחיל והיו עוד דברים, ועשרים דקות לפני אמרתי לה שאני רוצה להראות לה. היא ענתה שהיא לא בטוחה שיש לי מספיק מרחב לזה, ז"א שיהיה מספיק זמן. משם הכל נהרס. כעסתי ולא הייתי מוכנה לכלום יותר. לא הסכמתי לקום בסוף הפגישה. זה הדבר שהכי מכעיס אותה שאני עושה ויכול להיות שאני עשיתי לה דווקא... יותר טוב, לא יודעת אם לגמרי סולחת לה כרגע, אבל כן יודעת שאני גם אוהבת אותה וטוב לי איתה. אני רוצה אותה וצריכה אותה אבל לא יכולה לדבר איתה... תודה הילה שאת כאן, את מקסימה, ממש.
אני גאה בך שחזרת לטיפול למרות הקושי ובניגוד לאינסטינקט. הילה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
