אודי, אז מחר תהיה ואח"כ כבר תלך...

זה קשה. אתה יודע? אני/אנחנו רגילה שאתה כאן במזנים מוגדרים מראש ועכשיו לא תהיה כ"כ. כתבת שתעלה ותשתדל מדי פעם להגיב. אתה יודע מה עלה לי לראש? שאם אגיד משהו ואתה לא תגיב וכן יצא תשגיב לאחרות אני איעלב... אולי אשתדל לא להיות כאן ככ הרבה. ושוב החגים האלו, רק שבוע הבא ניפגש. קשה. אני צריכה אותה. אודי הבאתי שני אלבומים מהבית. התחלתי לומר משהו על משו שהיה בפגישה האחרונה שלנו ודיברנו על מה שאני זוכרת כשהייתי קטנה. בקיצור, היא אמרה משהו אם זה קשור לילדות שלי. וברגע שאמרה את המילה: ילדות, היה לי מאוד לא נעים. הלב שלי התחיל לדפוק מהר. זהו. רק רציתי שתדע. עכשיו אני רוצה אותה. ועוד שבוע זה הרבה זמן. יותר מדי זמן. ומחר חג ועוד פעם שבת וגם זה קשה. אני חושבת שעם כל הקושי וברור שאני רוצה חופש, שגרה יחסית טובה לי (לא רק בטיפול כמובן).