מציאות מול אשליה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, אני לא כל כך מרגישה את החוסר הזה בטיפול שליליפוט מדברת עליו. אני חושבת שאני כן מצליחה להבין, אבל הפסיכולוג שלי הוא באמת מיוחד. הוא "ממלא" אותי והוא מטפל בי באופן כל כך מסור. השאלה, האם זה עלול להזיק לי בעתיד? האם אני לא מצויה בתוך אשליה? האם הוא לא צריך לעמת אותי עם עקרון המציאות? זה בסדר שהוא זמין לי 24/7? זה בסדר אודי? אני קוראת על מטפלים שמאחרים, מבטלים פגישות חדשות לבקרים, שוכחים דברים שהמטופלים שלהם מספרים ועוד ועוד.... אצלנו זה מעולם לא קרה... ואני שואלת את עצמי - האם הוא מושלם? זה מפחיד אותי. למה במקום לשמוח אני אחוזת אימה? אני כאילו צריכה אותך שתפקח ותגיד לי שהכל בסדר ושאני בידיים טובות. אני רוצה להרפות קצת ולא להיות כל הזמן על המשמר. נטע.
לא מזמן כתבת שאת לא מחבבת אותו יותר...כבר שכחת? :)ועכשיו ברצינות, גם המטפלת שלי כל כך מדויקת ואני לא רואה בכך שום פסול, להפך...היא נהדרת!! כשאני צריכה אותה זמינה היא זמינה, מעולם לא מפספסת אותי...פעם אחת נשכחה פגישה וזה דובר רבות, פעם אחת בתוך שנים..כמעט ואין כשלים כלל.
הי נטע, את רוצה להרגע, אז למה את ממשיכה "לחפור"? :-) אגב, את יכולה להרגע. הוא כנראה לא מושלם, עובדה שאת מגיבה באימה ובהתכווצות. פרדוקסלי משהו, אך שווה מחשבה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
