יאוש

ויש חומרים שממלאים...,מרגיעים...,אבל מזיקים.כולל "סתם" סגריות שהורסות את הבריאות.וגם אם זה מרגיע רגעית,אחכ זה עושה רע. אבל גם טיפול מרגיש די דומה. הרייקנות,החסר,התסכול,החלקיות הגדולה, הכמיהה,הקושי,החסימה. מה עדיף בזה??כולל בכל הדיבורים על...או את..., כשהכל בסופו של דבר כואב. למה באמת,ומעבר כביכול ל"הגיון",זה פחות מזיק או יותר יעיל ועוזר מאשר כל השאר? כשבנות נמצאות כבר שנים בטיפולים,ועדיין חוות את אותן התחושות.שוב ושוב ושוב..., כשהשנים רצות ועוברות והחיים איתם...ובעיקר שורדים אותם, ואנשים למשל,שגם היו בטיפול,ומודעים,ונוגעים,וגם אחרי שהפסיקו לעשן,עדיין מאד כמהים לזה, כשיש כאלה שגם חוזרים לזה. אז...מה ללמוד מכל זה?? שהחיים הם לא שחור לבן?עדיין זה לא עונה על כל התהייה העקרונית הזו שמעסיקה.