טיפול...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/09/2014 | 00:47 | מאת: ליליפוט

הי אודי באופן מסויים אני מתחברת לשאלתה של נטע, ותוהה גם, אם התלות וההזדקקות(מרגישה את שניהם.ומאד לא קל לי עם זה),בטיפול,או יותר במטפל ובקשר איתו, שהופך לכל עולמי,ממלא,מעסיק,מטריד,וכו' , זה טוב ונכון שכך?או אולי דווקא מחבל? זה מרגיש לי שאולי דווקא מתכנסת יותר בבועה,ואיתו, מאשר מצליחה לצאת אל העולם. וזה גם מבלבל, כי כביכול זה קשר טיפולי שאמור להקיש להלאה ממנו,ואצלי הוא(תרתי משמע) הופך לעיקר. ואולי זו בכלל לא המטרה.כי זה הרי לא קשר רגיל ומציאותי,על כל הקושי והמורכבות שבזה גם ככה עבורי. כשעדיין מתקשה להפנים להשלים ולהסתפק בזה , שזה רק זה כביכול. וזה מרגיש כמו פלונטר לא ברור. שאולי רק מעכב את הטיפול ואת הקשר איתו כמטפל, במקום לקדם?

01/10/2014 | 18:53 | מאת: -חנה

גם אותי זה מעסיק לא מעט.

הי ליליפוט, התלות חשובה והכרחית. אולם בהחלט ניתן לחשוב על "שימוש לרעה" בתלות כדי לא לזוז מילימטר ולא להתקדם. פרויד, למשל, טען שהתאהבות במטפל משרתת את ההתנגדות לטיפול (כי עסוקים במטפל ובמסרבים "להיות מטופלים". כל הזמן רוצים יחסים קונקרטיים). אבל קשר חיובי בו אפשר להזדקק ולפרקים לחזור ולהיות תלויים באדם מהיימן הוא טוב כשלעצמו. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית