.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

18/09/2014 | 22:11 | מאת: שמלי

איך מצד אחד אתה מדבר על כמה זה חשוב שיהיה אמון במטפל, שצריך זמן ולחכות עד שיווצר האמון, שהמטפל צריך לעמוד במבחנים שהמטופל מציב לו, צריך שתהיה לו סבלנות, מביע תקווה שמטפל של פונות מסויימות שחוששות לא יעזוב אותן, שמי שעוזב את המטופל צריך ללכת לבדיקה עצמית אצל המדריך שלו, שזה קשה כשמטפל אומר למטופל שילך וכואב.. וכל מיני כאלה ומצד שני, למרות שפה זה לא טיפול, אתה מבקש ממני להניח לך?

שמלי, זה לא טיפול, והיות שכך אני מצפה למעט הדדיות ומאמץ גם מצדך. בהרגשה שלי את מנצלת אותי כסטטיסט במחזה שלך, אין בזה טעם, את לא מעוניינת לשנות שום דבר או לאפשר משהו שונה ורק מנסה להיות בלתי נסבלת, כי כנראה זה הדבר היחידי שאת יודעת. קטונתי מלהתיימר לשנות את זה, בטח במסגרת פורום (למרות שגם בטיפול זה נראה לי קשה מאוד). כתבתי לך שאני כאן. את מוזמנת להיות פה גם. נקודת המוצא שלך כרגע מולי היא לא טובה. זה יכול להשאר כך, או להשתפר. אבל מרגע זה זו אחריותך שלך בלבד להחליט מה את עושה עם זה. אודי

21/09/2014 | 00:18 | מאת: שמלי

גם אני יכולה להגיד שאני מצפה למעט הדדיות ומאמץ מצידך. אתה בעצמך אמרת לפני זמן מה שאתה רואה שאני מנסה, אך מצידך אין הדדיות. לא ייתכן שרק אני לא בסדר ושזו אשמתי בלבד. לפעמים אני מרגישה אותך תוקפני וציני כלפיי (כמו מה שכתבת לעלה). ועובדה היא שעוד אנשים, חוץ ממני, אובייקטיבים, שמו לב שיש יחס שונה ופחות סלחני כלפי. כנראה שכן יש משהו.

21/09/2014 | 14:13 | מאת: שמלי

אולי אתה מנסה להביא אותי לתחתית החבית פה בפורום כדי לדרבן אותי לשנות? כמו שכתבת ללאה על אנשים שלא מוכנים לשינוי? יש מצב? ובגלל זה אתה מתנהג אליי בקשיחות?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית