לא

קשה לי להגיד ש"קשה לי" באופן כללי, ועכשיו גם קשה וגם כואב מאוד, אני לא רגילה "לכאוב"... זה טפשי לחשוב על זה בכלל שכל כך רציתי ובסוף לא נפגשתי עם הפסיכולוג אתמול וזה הוסיף כאב על כאב. ביטלתי את הפגישה בגלל הלוויה של חמותי. וא"כ ניסיתי להתקשר ולהגיד שאני כן באה, אבל הוא לא היה זמין. כבר עזבתי את השבעה בתירוץ עלוב כלשהו ונסעתי לכיוון כי חשבתי שאולי...כתוצאה מכך קבלתי סחרחורת נוראית אולי משום שהיה לי קשה לנשום,בקושי עמדתי. כעסתי על עצמי וכעסתי גם עליו איזה מן איש מקצוע זה שהטלפון שלו סגור? אולי הוא סתם מתחזה או פסיכולוג גרוע ואני למעשה הלקוחה היחידה שלו? הגעתי אליו לגמרי במקרה. הוא רשום בפנקס הפסיכולוגים בדקתי את זה יותר מפעם אחת. בסוף בלי שהתכוונתי נשלחה הודעה שאני לא רוצה להיפגש איתו יותר, אחרי כמה זמן מה הוא התקשר, ואני יצאתי כרגיל טיפשה. בתקופה הזאת ממש קשה לי משהיה אי פעם, מספיק קשה לי גם בלי התלותיות המטופשת הזו, כאילו שזה היה משנה משהו אם כן היינו נפגשים.(ולא קניתי חולצות בית ספר בסוף).

הי נראה לי שזה רק חלק מהכותרת, בטח התחלתי לכתוב ועזבתי א"כ שכחתי לחזור. עכשיו אני כבר לא זוכרת. אבל זה יוצא ביחד עם הכינוי "לא שביר", וזה טוב.

הכותרת לא קשורה לתוכן. זה כאילו משנה את המשפט הראשון. כאילו שלא קשה לי להגיד שקשה לי. בד"כ אני לא אומרת שקשה.