תודה !

אבל לי נראה שמעבר לזה שנשארתי לבד..., מה שיותר הפריע\מפריע לי, זה זה שלא דאג לפני שיצא, להבטיח את התנאים הכי שאפשר ושיכול להציע מצידו! (וגם לחזור להגיב ולענות ולפני שהתנתק). ואז לפחות היתה לי תחושה שהוא מצידו כמו "הורה טוב" (אם בזה עסקיננו...), עשה את הכי שאפשר כדי לתת לי חוויה מגנה ותחושה בטוחה עם כתובת ומענה ולמקרה שאזדקק. אני מודה שזה לא בהכרח היה מספק. וסביר להניח שגם לא מנטרל את הכעס, והלבד, והתסכול והאי בהירות והפחד , ובטח סביב כל הקושי שעלה עכשיו,גם כתוצאה מכלמיני דברים שנזרקו רגע לפני שהפגישה האחרונה הסתיימה,דברים שהיה לי קשה להכיל וליוו אותי במועקה גדולה ובלבד. וקשה לבודד ולדעת עכשיו מה בדיוק יצר מה והשפיע על מה. אבל אין ספק מבחינתי שזה שלא היה עבורי בכל הזמן הזה ומשום בחינה, מאד לא הקל.אם הוא אמור להיות כביכול חוויה מתקנת. וכן...יש אולי ברמת העקרון הרבה על מה לדבר..., אבל אודי אני חסומה נורא! וזה לא יצליח.זה לא יקרה.ואין לי כוחות גם לזה.שוב ושוב.וחוזר חלילה.דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. וכמעט בטוחה, זה לפחות התכנון, שלא אלך לפגישה הזו כשהוא עכשיו חוזר לו לעבודה...וכל כולו גם עבורי...בזמן שלי. אווו איזה כייף! " "... אוףףף.זה מחרפן. אני גם לא אהייה מסוגלת להגיד שחשבתי.ושרציתי. ושהתגעגעתי. לא אהייה מסוגלת. זה לא יצליח לצאת מהפה. וגם לא מגיע לו לשמוע את זה. זה לא פייר שהשיחה תלך לשם. מה גם, שהכל ככ טיפולי, וחד צדדי, שזה גם ככ מעצבן אותי. איזה מין קשר זה?? בטח שלא אמיתי ומציאותי. כשהוא אומר שגם לא אמורה להבין אותו. אז...ברור שזה קשר מאד מנוטרל. ומנגד הוא מרגיש...,מאד.כך אומר..., אוף זה מטריף!איך מסתדרים עם כל הבילבול הזה. ועם השמות שזה עושה.ולא נכנסים גם לאשלייה שאולי רק תוקעת יותר.(וגם אם זה לא וירטואלי...). וזה שגם ככה נקשרתי אלייך,ובמימד וירטואלי שכזה, כי זכיתי מצדך לתשומת לב..., ומרגישה קרובה ורוצה ומחכה..., אז מה זה אומר?? אני בכזה מצב קשה ופאטתי?? ומרגישה כאילו בוגדת בו.... זה לא הזוי? והכל כואב מדיי!