מה דעתך על המשפט..

"הכאב הוא חלק מהחיים הסבל הוא כבר עניין של בחירה?"...מה דעתך אודי? המטפלת שלי אמרה לי... נראה לי שהיא מתחברת לבודהה קצת.. זה עוד לפני שאני מספרת לה...עוד לא הייתה פגישה, בשבוע הבא תהיה...ובנתיים חשבתי על המשפט הזה, מה דעתך? ומי שרוצה להגיב על המשפט מוזמן בהחלט. מיכל

החיים מזמנים לנו התמודדויות וקשיים תמיד לכולם אנחנו מחליטים מה לעשות איתם אם לשבת ולבכות על מר גורלנו או לנצל את ההזדמנות לצמיחה ולמידה.

מה שלומך? החיים מזמנים לנו כאב ושמחה ועצב ועוד ועוד רגשות ומצבים. הבחירה שלנו זה- איך אנחנו מתמודדים עם זה??? למשל- מה ההבדל בין בן אדם מצליח לבן אדם מפסידן? ההבדל הוא במה עושים אחרי הכישלון? בן אדם שרוצה להצליח קם, מנער את עצמו, ומנסה שוב. אולי קצת אחרת, עם תובנות חדשות. סבל- זה מצב שבו אנו בוחרים להנציח את הכאב. להנציח את חוסר היכולת. את המצוקה. נראה לי שכל מי שמתמידה בטיפול (ואולי מתמיד? האם יש כאן גברים שמטופלים? שקוראים אותנו וחוששים להצטרף? סתם שאלה). רוצה לצאת ממעגלי הסבל/החוסר אונים/החידלון/ והקיפאון. בטיפול מנסים לבחון מזוויות שונות וכל פעם קצת אחרות איך אפשר להיפרד מהסבל לטובת לקיחת אחריות על תחומים שונים בחיינו. סורי שיצא ארוך. שלך- הילה

למה לבחור בסבל? זאת ממש השאלה...מה אנחנו מזוכיסטים? בכוונה? הלוואי שהייתי יכולה להפרד מהסבל...איך? שאלה..

הלואי שזה היה כל כך פשוט הבחירה לכאורה הזו. כל פעם מחדש אני מחליטה שיותר אני לא אגרום לעצמי סבל מיותר. זה מעורר תהייה - מה בעצם יוצא לנו מהסבל?. למה אנחנו "בוחרים" לסבול? (את הסבל אנחנו נושאים עלינו כמו סל שיש בתוכו בית ס(ב)ל סל כבד מאוד... על גבינו או על ליבנו. (אתה סובל משמע אתה קיים? ) לדעתי גם הכאב וגם הסבל הם בלתי נמנעים, פשוט לא צריך לסבול סבל שהוא מיותר לחלוטין כמו רגשי אשמה כמו שכתבת לי ובאמת תודה לך על ההתייחסות.

כן.. ממש לא פשוט, מעניין למה באמת בוחרים בסבל שהוא כל כך מיותר? ובכלל קל להגיד לאחרים, לעצמי יותר קשה...גם אני עם רגשי אשמה כמו כלם. כשאני סובלת אני לא מרגישה שזו בחירה אגב..