כבד לי נורא.

ולא ממש יודעת מה קורה..., אבל מרגישה כמו באיזה סוג של דכאון. הדמעות יורדות מאליהן, די הרבה. ופתאום ככה זה קורה, ושוב נרגע ושוב חוזר. ומרגישה גם עצבנות גדולה ומתח. ולא מבינה מה יש לי. וזה מפחיד האמת. והוא בכלל לא פה. השאיר אותי עם כל מיני דברים לא קלים שנפתחו ברגע האחרון...,לפני שיצא לחופש שלו..., ואין לי כתובת שלו, והוא לא השמיע שום קול לבדוק לשלומי. ואיך יכולה לבוא אחכ לפגישה, כאילו כלום..., ופשוט לשתף בקורה ובכל המצב הזה שמעורר חרדה, כשכבר האמון שוב מתערער והיכולת לבטוח ולסמוך, בייחוד אם אומר...שמבין אותי יותר ממה שאני חושבת.., ומכיר, ואכפת לו והכל חשוב ומשמעותי..., ברגעים הדכאוניים האלה. אני לא מצליחה להבין אז איפה זה?? ואיך זה שככה השאיר אותי, ואפילו לא התעניין? האם אני משתגעת? אני באמת פוחדת שאין לזה\לי פתרון!

טיפוליות שהרגשתי דכאון ונטיתי לבכי. זה לא ימשך כך לנצח. אכן חוויה לא קלה עוברת עלייך כנראה. אם הוא לא היה מאמין שתעמדי בזה לא נראה לי שהיה מאפשר כך שתשאי בה בכוחות שלך. זה כואב אבל שורדים.

יתכן..., ויתכן שלא. אין לי מושג כבר. אבל למה, כל זה לא נאמר??ומה עלול להיות, ושזה בסדר, ורגרסייה או דכאון כלשהו וכו וכו..., וכדי ליצור איזו רגיעה , ביחוד כשיוצא לחופשה ואין לי קשר איתו בכלל. שזה ברגעים שכאלה, מאד מרגיז. אז למה שארגיש את הבטחון? (זוכרת אותך שואלת את זה לא מעט, למה דברים לא נאמרו והוסברו??)