קשר מטפל מטופל...

לחלוטין מלאכותיים. זה לא קשר אמיתי ומציאותי וברור שיש מגמתיות זהירות המנעות הגבלות וכו וכו.(ויש מקרים שאפילו זה לא.ונגמרים בנטישה...). ואם...,המטםל מתיימר להיות(לפחות בשלב מסויים) על תקן ההורה החלופי כביכול, כדי לתת למטופל הרגשה אחרת..., שמכילה,מחזיקה,לא מוותרת וכו..., אז איך הוא מתנהג כך?זה לא מרגיש מכיל מחזיק ואכפתי במיוחד...., אבל אחכ...לבוא ולדבר! כי הכל ככ חשוב ומשמעותי..., זה כמובן עוד יותר מקומם! ובקשר אמיתי,אם כך אכן היה..., לא בטוחה שההמלצה מהמטפל היתה להשאר בקשר שכזה.אלא להיפך. לא כך?? באמת לא ברור לי כל המערך הזה של הקשר הזה ומה גם אמור לייצג או להיות בו בסופו של דבר?? כשהרי הכל גם ככה מסתכם בהשלכות..., אז?? ואיך ניתן גם באמת להקיש ממנו לקשרים אחרים, כשהוא ככ בסופו של דבר לא קשר מציאותי וממשי.אלא מעבדתי... ויש בו לעיתים גם חיבה והקשרות או התרגזות או כל דבר שכזה..., זה עדיין לא הופך אותו לקשר אמיתי. באמת. מהחיים. וביחוד שאני באמת לא ילדה קטנה ונכנס פה עוד עניין נוסף.... בקיצור בעיקר מבולבלת מהכל. הוא גם לא הדגיש שבטיפול אני בעצם חוזרת להיות ילדה. וזה בסדר. כי בעיקר כשזה קורה, או שהוא מתייחס אלי ככזו, זה מרגיז אותי נורא. אז למה לפחות לא הסביר שזה מה שקורה והכל בסדר.... אם הוא לטובתי ורוצה להכיל אותי??? ??

כואב לי לקרוא אותך.. אני במקום הזה, מודה שבהתחלה הייתי יותר עם כל השאלות והתהיות, היופ פחות. אבל הנה קראתי אותך ועדיין כל אלו קיימים גם אצלי.