האמא הכי

נמאס לי מעצמי. כבר כמה ימים אני לא מתפקדת לא אוכלת לא ישנה ומעשנת שזה ממש מגעיל .אני מנסה לחשוב שאולי זה שהוא בבית ולא איפה שהוא היה צריך להיות בטירונות עם כל החיילים זו הזדמנות להגיע אליו להיות איתו לראות אותו כמו שכתבת... אבל יש לי מן דפיקות כזו כאילו לא יכולה להתגבר על האכזבה מוצפת בצער ובחרדות לגביו. אני חושבת שזה הרסני שתמיד הייתי אמא לא טובה בשבילו אמא גרועה. יש לי חשיבה כזו שהכל בגלל שעשיתי או לא עשיתי כל מיני דברים , שחשבתי מחשבות מסויימות ולא אחרות וכו'... אני מקווה שאתה לא בז לי שאני כזו. בבקשה אל תשנא אותי. נראה לי שמגיע לי כמה סטירות לחי

הי, נראה לי שלבכות על העבר או לבקר את עצמך על כך שאת אמא לא טובה לא מוביל לשום מקום ורק גורם לך סבל. דווקא עכשיו נראה לי שיש לך הזדמנות נהדרת להכיר אותו יותר ולהתקרב כמו שאת רוצה, בעיקר להקשיב לו, להיות שם בשבילו, תתחילי לראות במה הוא מתעניין ומשם אולי לגשת אליו...מה הוא הכי אוהב? איזו מוסיקה, איזה סוג בילויים? ולנסות לדבר על סוג המוסיקה הזו או סרטים שהוא אוהב... את יכולה גם לשתף אותו מעט בכך שאת רוצה להתקרב אולי...לראות עד כמה הוא מוכן לקרבה, לא להיות נודניקית גם :) בהצלחה.