חופש

אודי, גם הפסיכולוג שלי בחופש. כשהוא חוזר, אני טסה לשבוע. זה אומר שלא נתראה שלושה שבועות (עם פגישה אחת באמצע). הוא מאפשר לי ליצור איתו קשר במייל ובמקרה חירום בווטסאפ אבל אני לא רוצה להפריע לו. קשה לי נורא. לא ממזמן חזרתי לטיפול וכבר פרידה. אבל זה לא מה שרציתי לשאול... רציתי לדעת כזה דבר - אנחנו מדברים בטיפול המון על העבר, כלומר, על הילדות. הוא מכוון לשם. אני מרגישה שאני רוצה לדבר יותר על ההווה. יש לי לפעמים הרגשה שהוא מנסה "להוכיח" לי שהילדות שלי לא הייתה כזו מושלמת כפי שאני זוכרת אותה, ואני טוענת שאם זו החוויה שלי (תמונה ורודה ומאושרת) אז למה להרוס? למה ל"חפור"? מה הטעם לעסוק כל כך הרבה בעבר? ונניח שאגיע לידי הבנה שלא היה באמת כזה טוב, אז כיצד זה יעזור לי בהווה? איך זה יעזור לי להיות בן אדם מאושר יותר? בכלל, איך פסיכותרפיה עוזרת? מדברים מדברים מדברים, מבינים יותר, אבל כיצד זה עוזר בפועל? סוף שבוע רגוע.