רגע

כתבת לי שאין דרך להאבק בזה ושזה לא עומד להשתנות - האם זה אומר שאין לי טעם ללכת לטיפול? טיפול בשבילי הוא בזבוז זמן? וכל פסיכולוג ירגיש שאני מתישה, מייאשת ובלתי נסבלת?

היי שמלי, עוד דרך לקרוא את דבריו של אודי, בהתמקדות במשפט האחרון שהוא אמר שם: ולמרות זאת - אנחנו כאן. אם תצליחי למרות כל זה להשאר כאן גם את - זה טוב דיו. אולי הלופ הוא נקודת המוצא, הקשה מנשוא, שקשה להיות בה וקשה לראות שהיא תשתנה. אבל אם את נשארת למרות זאת, זו כבר שבירה כלשהי של הלופ. ואם יש מספיק סבלנות ונכונות, יגיעו עוד שבירות. ואגב, אולי זה שפסיכולוג ירגיש שאת מתישה, מייאשת ובלתי נסבלת יהיה בעצם הדרך שלך להוריד את הרגשות האלו מעצמך? אם הוא מרגיש ככה, את יכולה לנוח קצת מהרגשות האלה. הוא יחזיק אותם, ישלב קצת חמלה, ויחזיר אותם כך שיהיו נסבלים יותר... נעמה.

בהתחלה ריגש אותי שאודי ראה אותי שם למטה ואפילו הגיב. כנ"ל לגבי המשפט האחרון הזה.. שמחתי.. אבל פתאום זה התחלף.. לא בטוחה כבר אם זה משהו חיובי או איך לקרוא את זה. הרי כבר סולקתי מפה וברוב חוצפתי נשארתי.. למי יש מספיק סבלנות?? אני מתישה, מייאשת ובלתי נסבלת! בסוף מסלקים אותי, מתעצבנים, כועסים, מאבדים את הסבלנות. וזה שפסיכולוג ירגיש שאני מתישה... זו חצי דרך לסלק אותי. איזו חמלה יש כלפי דבר כזה, לא מגיעה לי חמלה. לא יודעת... לא יודעעעעעתתת מה לחשוב!!! די! מספיק! (אני די בטוחה שלכולם נמאס כבר לראות את ההודעות שלי תקועות פה עם החזרתיות המעצבנת הזאת)

אולי אני עושה את זה בכוונה?

בכוונה שמה יקרה, שמלי? שואלת באמת, איתך. כי אני לא מאמינה שהכוונה שלך היא שיהיה לך רע, לא ברמה העמוקה. ברמה המידית אנחנו עושות דברים שפוגעים בנו, אבל כמענה לאיזו שאלה ובעיה עמוקה יותר. על מה זה עונה? מה ה"טוב" שיוצא מהלופ הזה? על מה תוותרי אם תוותרי עליו? נדמה לי שאחרי שעונים על השאלות האלה, אפשר להיעזר בטיפול כדי למצוא חלופות לענות על הצורך. ואולי רוב הטיפול הוא בכלל השאלות האלה... ועוד משהו, אני יודעת שהמקום של הגם וגם הזה, גם להרגיש שנואה וגם להרגיש שלא וכו', הוא כואב להחריד. ראיתי אותך בחרדה והכאב שהוא עורר. ובכל זאת, שמחתי שאיפשרת לעצמך להיות בו, מתוך האמונה שלי שזה המסדרון לדלת היציאה... נעמה החופרת.