שמגיע פציינט עם בעיות תפקוד

למטפל דינמי. ויושב ומשתף... ונגמר הזמן ובשבוע הבא שוב.. מדבר על בעיותיו אך בשלב מסויים נקשר למטפל ומפתח תלות והמטפל ייתכן עובד איתו על היפרדות.. האם כל זה עדיף מלהציע למטופל טיפול קוגניטיבי שיסייע בבעיות התפקוד שלו? בלי לעורר שדים של תלות ושחזורים טראומטים ודחפים תוקפניים שגורמים לפציינט 'להתפרק' יחד איתם. מלבד זה גם הערך העצמי של הפציינט ישתפר אם כושר תפקודו ישתפר לא? אז מדוע לא להציע סיוע קוגניטיבי למטופלים בעדיפות ראשונה?