לאודי

אני שוקלת ולא ממקום של מחטף בריחה או איום ממקום חושב ובוחר אני שוקלת לסיים את הטיפול. מרגישה שיש דברים שחוזרים על עצמם- למשל איחורים חוזרים ונישנים,שכבר שוחחנו עליהם כל כך הרבה. וגם מה שקרה ביום ראשון- אני חושבת שזה לגיטימי לדבר על הפסקה של סמסים. אבל יש דרך לעשות את זה. זה נעשה בצורה ממש איומה. אני הגעתי לטיפול בחרדה נוראית. הוא התעלם מההרגשה שלי. הוא לא שוחח איתי על זה. זה גם לא עלה קודם. זה היה לגיטימי בכל שנות הטיפול. ופתאום כך בבום החלטה שלו. דבר כזה ראוי לשוחח עליו- לתת מקום לאיך זה מרגיש לי, להכין את הקרקע. הרי זה מהות הטיפול- ללמוד לשוחח על דברים, ולעשות תהליכים יחד. אני כל כך מכבדת את גבולות הטיפול ואת המקום שלו. משלמת בזמן וכמה שסוכם. אני ממש לא פורצת את הגבולות. וזה לא הדבר היחיד. אני לא יכולה לפרט בפורום הזה הכל. לפני ארבעה חודשים היה משבר בטיפול בוטלו פגישות והין איחורים חוזרים ונישנים שלו. ואז עשינו חוזה מאוד ברור וגם דובר שם על סמסים ועל האיחורים שלו. ששוב חזרו. ויש עוד משהו שכואב לי- אתה יודע שהוא כמעט ולא מחכה לי כשאני באה???? כמעט תמיד אני מחכה לו- הוא מגיע בדקה התשעים ותשע פסיק תשע. ואז הוא מארגן את החדר. שוב אודי. כל הדברים האלה דוברו. אני אוהבת אותו כל כך. כל כך. הוא האדם היקר לי ביותר. ושהיה לי את הקשר הכי משמעותי איתו. עשינו דרך מדהימה ביחד. אני רוכשת לו כבוד ואהבה. מצד שני- אי אפשר להמשיך כך. אוףף אודי כואב לי כל כך בלב. לו רק תדע איך בכיתי כמו ילד...,,,,, הילה