אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני קוראת לך מתוך אי השקט הגדול שלי, זה שלוקח כדורים כדי להרגיע, שאינו יכול לשאת אותי ואת הרעש הגדול והקולות. אני רוצה שיראו אותי,.שאוכל רק להיות מי שאני, איפה שאני ומישהו יראה אותי וידע את הכאב שלי את הסודות שלי את הצלקות שלי את ההשרדות שלי את הפחד שלי את הטוב שבי. ידע במובן שיבין ויכיר ויעזור לי להחזיק. אתה יודע שבבית החולים יודעים לחבוש את העצב? ממש כך, הן מיומנות ן יודעות לחבוש את העצב שלי ולהניח לי להיןת לבד עם עצמי ולעשות כרצוני, ולא אכפת להן שלא אוכל אם זה רע לי, אפילו שארד במשקל, רק שלא אחתוך ולא אשאר במיטה כל היום. ואם יש לי מחשבות רעות הן מרשות לי לנגן בחדר הנעול. אודי אתה יודע שלגוף יש זכרון של תחושות ומגע? לזכרון יש ריח שיכול להכות ולהעביר למצב אחר? אתה יזדע שבחלומות הסיפור כל כך ברור אבל אף פעם אין סוף או פתרון? אודי אתה יודע שאני רואה דברים פ.אום מזוית הע ח ן מתגנבים לידי ןרצים מהר כדי שלא אדע אם היו או לא היו. השאירו אותי לבד. כואבת לי הבטן וחשוך מאוד ועצוב לי. עוד מעט יגיע הבקר ואז כבר לא ארצה להתעורר בכלל. סליחה שאמרתי כל כך הרבה. תשמור על עעצמך תודה שאתה מילי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
