מה לומר

אחרי פגישה קשה אני מרגישה ילדה. וזה ישר מתחבר לתחושות של גועל, לכלוך, כיעור, זיהום. להתנקד כדי שלא יברחו כל חלקיקי הרוע שבי, שישארו בפנים, שלא ידעו מסביב שממני הם באים. לא יודעת מה לומר לעצמי עכשיו חוץ מתשתקי. ילדה מגעילה שהשתיקה הדביקה אליה את כל הלכלוך שבפנים, כך שאי אפשר עוד לנקות. תשתקי. שוב לא יודעת אם לחפש לה מילים רכות או יד קשה. מה לומר לה? נעמה.

הי נעמה, לדעתי - תאמרי לילדה, לתינוקת, מילים רכות ועדינות. גם אם את מרגישה שזה שקר. שבפנים אגרסיות פנימיות עוצמתיות, ושזה אפילו שקר גדול. היא, הילדה, שלצורך העניין ייצור נפרד, לא צריכה לדעת מזה. סוריקטה

שאוהבת. ככה. גם. למרות. עם. ואז, אפשר יהיה להתחיל, להמשיך לנקות.. להתנקות... רחל.

נגע בי מאוד מה שכתבת..הזכרת לי נשכחות...כתבתי לך הודעה בנייד אך כנראה נעלמה לה..אז כותבת מהמחשב....הרגשתי פעם ממש כמוך על הילדה הזו הקטנה ובעזרת המטפלת הצלחתי בדמיון מודרך פשוט לפגוש אותה, להתקרב אליה...לא אספר הכל אבל אספר לך שכתבתי מעין סיפור כזה על מה שהיה בדמיון המודרך ואני ממליצה לך לנסות להתקרב אליה, לאט ובזהירות, להקשיב לה בעיקר, להיות במקום שבו היא נמצאת... אשתף ממש קצת ממה שנכתב כי אני ממש מתביישת...אז הנה: חזרתי אליה.....ישבנו יחד על המיטה בחדר....היא לא אהבה את הרעיון. רצתה ריצפה......טוב נו, ישבנו על הריצפה.....ושוב אמרה" אל תלכי". אמרתי לה "את רצויה, אהובה, לא אעזוב רק נפרד לקצת ואחזור"....."רע לי" ...."למה רע לך?"....למה תמיד רע לה??????? דווקא הייתה ילדה שמחה כל כך....אז מה רע????? אני לא מבינה את הכאב הפנימי שלה.....לא מבינה......."אני שקופה" אמרה, "את לא שקופה אני רואה אותך...." את לא העזת עד היום לראות באמת" כך אמרה...."אז מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא?"..."כן" היא חייכה. מזל שחייכה חשבתי שכבר לא תחייך לעולם. היא קמה ואמרה "בואי" יצאנו יחד לגינת הבית...היא טיפסה על העץ, הזמינה אותי גם....אמרתי לה שאני כבר מבוגרת בשביל לטפס..."שטויות" היא אמרה....."זה המקום הבטוח". מה שרציתי לומר לך נעמה יקרה, זה שהתקרבתי אליה...היום אני בעמדה של פחות שנאה ויותר הבנה, היא רק ילדה תמימה, איננה אשמה! היא זכה ומתוקה. איתך, בהבנה, מיכל

תודה על המילים היפות והחכמות. תודה מיכל על השיתוף, מאוד ריגשת אותי ואני שמחה שחלקת. הלוואי ויכולתי להיות המבוגר החומל והאחראי הזה איתה/איתי, אני לא מצליחה להתנתק ממנה עד הסוף או להתחבר אליה עד הסוף. אני לא מצליחה באמת לחבק אותה ולאהוב אותה בלי תנאים, ולא מצליחה לעבוד עליה, כי היא אני. כשניסיתי לדמיין שיחה איתה כמוך, מיכל, ישר נפנפתי את זה מהראש. הגעתי למסקנה המגוחכת שהיא מפחידה אותי. היא, שהיא אני, שהיא דמיון ומחשבה בלבד, שגם שם היא רק ילדה, מפחידה אותי. מפחיד אותי לשמוע מה יש לה להגיד, אני מפחדת לראות אותה באמת. אדם שמפחד מעצמו, בוגר שמפחד מילד, חיבורים משונים. לא יודעת אם זה מהמצבים שצריך לקבל את הפחד והעצב ולהפסיק לנסות או שיש משהו לעשות איתה. נעמה.

מיכל,סוריקטה,ורחל תודה! המילים שלכן מרגשות ונוגעות בי. יש מקומות בטיפול,כך המטפל שלי אמר לי,מקומות שהם עיקשים.וצריך לעבוד הרבה מאוד מאוד בשביל לרכך אותם.זה מדבר אליך? אני הייתי מדברת על מה שכתבת. על כך שאת לא רואה את הקשר והקשרים. שאת לא מצליחה להתנתק ולא להתחבר. לפעמים אפשר ללכת מסביב. ואפשר עוד רעיון? אפשר לשאול את הילדה מה בא לה לעשות? אולי לצייר? לנפח בלון? לחבק בובה? אולי משם תגיעו אחת לשניה? ולסיום-פעם אמרתי למטפל שלי שאני לא רוצה להביא את הילדה לטיפול. אז הוא חייך ואמר שהילדה בטיפול.היא כל הזמן שם. אז נעמה,היא מגיעה לטיפול. יכול להיות שכרגע היא שקטה,עצובה,מנותקת. אבל היא באה איתך לכל טיפול. הילה

הילה, מרגש אותי שאת ואחרות משתפות מהחוויה האישית שלכן. באמת, לא כקלישאה, זה נוגע עמוק.

זה מבלבל, היא מקבלת חותמת "בסדר" רק מעצם היותה ילדה? בלי בדיקות? (מצד אחד, ככה אני מרגישה כלפי ילדים אחרים, אמיתיים, שהם דבר ראשון בסדר. אבל מצד שני, אולי אני סתם עושה לה הנחה? הרי היא מעולם לא הייתה באמת ילדה ילדית...)

אפשר,רק אם זה מתאים לך,לשלוח לילדה שלך חיבוק וכוח? אפשר להגיד לה שהיא לא אשמה?שהיא לא משכה על עצמה את מה שקרה לה? להסביר לה שמי שפגע בה בחר להתנהג כך מתוך חולי או רוע,או גם וגם? אפשר להסביר לה שהיא לא אחרית על פגיעה\ות?שהיא לא אחרית על בחירות של אחרים?הייתי רוצה לחבק אותה ולהגיד לה שזה טבעי להרגיש מגעילה ומלוכלכת אחרי מה שקרה,אבל זה רק נדמה לה,היא מתוקה וטהורה כמו כל הילדות בעולם והתאורים האלה מתאימים למעשיו של הפוגע... לא יודעת אם עזרתי,אבל המילים שלך חצבו לי את הלב. חלום(ים),בחיבוק