היי....

אודי, אתה בטח שם לב שכותבת פה הרבה על גבולות... שקשה לי שאין, שאני זאת שדורשת אותם (בניגוד להרבה שרק מבקשות ורוצות מה שהמטפל שלי כן מאפשר לי).. ואני כן אוהבת לפעמים שאין לי את הגבולות... שברגעים שבאמת זקוקה- הוא שם בשבילי. וזה כן חשוב לי. אבל אני יוצרת הרבה גבולות. מעצמי. מפסיקה דברים שנהגתי לעשות, שהוא מציע דברים (כחלק מהלימודים שלי שהוא מעורב בהם), אני אומרת בפשטות "לא, זה לא מתאים לי". אבל למה זה כל כך מעסיק אותי? יכול להיות שזה משהו שמעסיק אותי בגלל הסגנון של המטפל ואיך שהוא מתנהל (אובייקטיבית), או שזה יושב על משהו מהחיים, מהעבר, ילדות שלי??... ואם כן, למה יכול להציק לאדם שאין גבולות?.. שלא היו גבולות בבית? שהכול היה פרוץ? לא שמור? לא מוגן?... רחל.