(לתחום כאב בתיבת טקסט)

(ברגעים שנופל האסימון, בגלל איזה זוג עיניים או חשיבה מנותקת, אני לא יכולה להכיל יותר את האלימות שהמין שלי מסוגל לה, כזו עם כוונה. אומרים "אנושיות" כשמדברים על חמלה, שוכחים שהיא קודם כל הרס ושנאה. האלימות חוצה קבוצות, חוצה מגדר, חוצה הכל, מה שאומר שהיא גם בי, וזו מחשבה מטלטלת, גם אם מסקנה חשובה.) (עצוב-כאוב-מייאש-מערער. אבל בסוגריים, כדי שלא יגלוש וייצבע את כל החיים, שתהיה גם תנועה. אם בכלל יש טעם לנסות להמשיך לבנות ולהאיר.) נעמה.

רק לא מזמן כתבת לי "יש גם פנים וגם חוץ ושניהם מתקיימים. אי אפשר להתעלם מאף אחד מהם אבל אי אפשר לחיות רק בתוך אחד מהם... זה איזון קשה ומטורף, כי הסיטואציה הזו קשה ומטורפת." אותו הדבר יש רע בעולם אבל יש גם טוב....אי אפשר לחיות רק בתוך אחד מהם כדברייך, יש מדינות שבכלל אין להן צבא את יודעת? כמו קוסטה ריקה :) הלוואי שיכולנו אבל...תראי איזה עם נהדר יש לנו, נותן לחיילים מכל הלב....תראי כמה באו להלוויות "חיילים בודדים" הם לעולם אינם בודדים פה!! את שייכת לעם ולמין האנושי הטוב הזה!!!!!!!!!! שימי לב למה המין האנושי שלך מסוגל כמה טוב לב :) כמה אנשים נרתמים לעזור אחד לשני, בכל מקום מבקשים לתרום, לקנות מתושבי הדרום ועוד.. איזה עם נפלא!!!!!! אני גאה להיות ישראלית!!!! תהיי גם את גאה במין שלך כי יש במה!!!!!!!!! ודרך אגב תראי כמה מנסים להשיג הפסקת אש מכל הכיוונים. מיכל

היי מיכל, תודה יקרה. אני עדיין עומדת מאחורי מה שאמרתי, מניחה כאן כאב ושנאה כדי שאוכל להיות גם בעוד דברים בלי שזה יישאר בפנים. לא ידעתי כבר איפה לשים את הכאב כדי להצליח לעבור הלאה... יש משהו במורכבות הזו שמחייב את הפיצול כמנגנון התמודדות, מה? אם אני עמוק באלימות, אני לא מצליחה להכיל גם את הטוב והיפה שנראים לי תלושים, אם אני בטוב קשה לי להכיל גם את הזוועה. אז נחמד שאפשר לעשות כאן חלוקת תפקידים משתנה, לא? :) משמרת "החיובי התורן". תודה לך, נעמה.