אודי בתור איש מקצוע זה לא מעניין אותך

שיש מקרים שטיפול דינמי אנליטי מזיק לאנשים? האם גם אתה נוהג להתעלם מפניות של מטופלים מחוץ לגבולות ובכך להכאיב להם ולייסר אותם? האם גם אתה מתעקש על תעריפים ומתסכל? קראתי את פרנצי פעם כותב שהייסורים האלה הכל בכוונה כדי שהמטופל ימצא את תעצומות הנפש מתוך עצמו. האם זה נכון אודי? אבל מה אם כל הייסורים האלה לא הופכים לתעצומות אלא סתם משאירים את הנפש פצועה ומאוכזבת ומיואשת מבני אדם ואפשרות לקרבה אמיתית? בשביל מה לחשוף את הכאב אם לא חובשים ומרפאים בשום צורה? בשביל מה לבטא הזדקקויות אם אין מי שנענה ולמה בעצם תמיד יש יותר ראייה של האין ומה שכן יש לא מצליח למלא אחת ולתמיד את הסדק הזה שבנפש שחיה מציאות פנימית של הנטשות ופגיעה בערך העצמי? אודי אתה לא חושב שגם לי מגיע שיהיה לי טוב? כי אם אתה חושב את זה אז למה לא מוצאים שום פתרון לאיזשהו אי שקט פנימי של אנשים כמוני? אני לא יכולה להיות בקרבה כי אין לי הרגשה של ערך עמוק בפנים והזיופים של אני חזק ולא כזה שמרגיש חסר ערך זה מעייף לאורך זמן. גם המעברים מעייפים. אודי מה יכול לרפא את הפצע הזה ולגרום לי להרגיש ערך וגם יציבות פנימית ושתפסיק החולשה הנזקקת הזאת ותלותיות- שרק מול המטפלת העזתי לבטא אגב. איך מפתחים יכולת להיות בקשרים קרובים ממושכים ומספקים, שתהיה לי זהות לפעול מתוכה בעולם. צריך 'זהות'? אולי מספיק פשוט להיות כמו שבא ספונטני וזהו? אודי נמאס לי להתייסר ולהרגיש מרירות בתוכי וצרות עין שאנשים שלעומתי כן הצליחו בחיים. מה יכול לעזור אודי. שלא מציעים עזרה מועילה אני נופלת למקומות שמרגישה חוסר ערך. כאילו לא מספיק בן אדם שווה בשביל שיעזרו לי. זה תלוי רק בי אודי? אם זה תלוי רק בי איך אני מחזירה לעצמי יציבות פנימית ואנרגית חיים חיוביות שתחזיק ובטחון?