קשה

אודי, קשה לי ככה. מיואשת. מפחדת לנסות כדי לא שוב להתאכזב, שוב לא להצליח. ואני מנסה, ואני קמה, אבל זה קשה. מרגישה שכל פעם אני חוזרת לנקודת ההתחלה שהיא לא טובה. היא מזכירה לי איפה אני לא רוצה להיות. את כל הרע בחיים שלי. לא הכל תלוי בי, אני יודעת. אבל ככה אי אפשר כבר, אי אפשר! אתה מבין? אני נעלבת מכל מילה שניה שאומרים לי ואז מתרחקת. אני יודעת שזה לא מה שיקדם אותי.. אתה יודע שמישהי שגרה איתי טסה לשבוע (לא זו שרציתי להצטרף) ואני בכלל לא ידעתי מזה.. הבנתי שזה קורה כי שמעתי כל מיני דברים.. ובבוקר כשיצאתי, רגע לפני שהיא נסעה, לא רציתי לומר לה כלום אבל בסוף אמרתי לה ביי ושתהנה. את השותפה השלישית הייתי צריכה לשאול לאן היא טסה ולכמה זמן. ואני לא נחמדה אליהן אני כל היום בחדר שלי, במיטה... אודי, מה עושים? אתה יודע מה מעצבן? שאני מרגישה שיש דברים דפוקים בחיים שלי שלא הולכים להשתנות.. נניח המשפחה שלי.