הפגישה

הייתה טובה בסופו של דבר...הייתי קצת לחוצה והיא מאוד הרגיעה אותי...דברנו על המצב (איך לא?) ושיש לי ארוע בדרום שאני צריכה לנסוע לבד ללא בעלי וקצת מלחיץ בדרך בגלל אזעקות ושלא מיירטים בשטח פתוח.....היא שאלה איך אני ואמרתי שהדברים האישיים בהולד כרגע והעדפתי שנדבר על איך אני בתוך המצב...וכך היה.. היא החליפה את הריהוט בחדר, את הספה ואת הכיסא שעליו היא יושבת, ידעתי את זה כי זה היה בשלבים... כנראה כדי שהמטופלים ירגישו בנוח :)..בדרך כלל אני לא אוהבת שינויים אבל הפעם הרגשתי כאילו זה נעשה בשבילי, הרגשתי כמו ילדה קטנה שקבלה חדר חדש...יש ספה עם כריות ושמיכה מקופלת בצד..איזה כייף, כל כך מתחשק לי לשכב שם ולנוח...בינתיים אחכה שבועיים, זה עשה לי חשק דווקא לחכות ולדעת שזה יחכה לי, ושהיא תחזור...ועוד אמרה לי תשמרי על עצמך ושהיא שמחה לראות שאני בסדר, כמה מחמם את הלב שאכפת לה ממני...ואני אמרתי שהתגעגעתי וכן מתגעגעת שוב...מחכה כבר שיעברו שבועיים...ולא רוצה למחוק הכל :) ובמבי יקרה, נזכרתי בתנאים הטובים אצל אמא צביה והרגשתי כל כך טוב שהנה התנאים גם אצלי משתפרים...פעם רק ישבנו על כיסא מרופד כזה...אחר כך הייתה מעין ספה ועכשיו יש לי הרגשה שהיא עברה איזה שינוי בעקבות הפגישות שלנו, הרגישה שאני צריכה ספה יותר רחבה לשכב עליה ממש וכריות נוחות ואפילו שמיכה שכבר מחכה מקופלת, פעם לא הייתה שמיכה, היא הייתה בארון...והיא הוציאה אותה וכסתה אותי בה זוכרים? ... הפעם זה כבר כאילו חלק מהטיפול...כמה כייף, מיכל.

היי, זה כל כך מרגש ספה עם כריות ושמיכה כמו שיש אצלי ואצל במבי. איזה יופי שאת מחזיקה את ממש ממש גיבורה שתדעי בא לי להכין כרזה ולכתוב מיכל את גיבורה הילה

כן...חלק מהשינוי שגם היא עברה..אני עוברת יחד איתה כנראה...היא כל הזמן לומדת ומתפתחת וזה מתחיל למצוא חן בעיני...מנסה להחזיק למרות הכל ולמרות החדשות והקושי שיש גם בחוץ...טוב שיש את אודי ואותך ואת כל מי שפה..תודה.מקווה שאת מרגישה יותר טוב.