אודי, אתה אומר שאפשר יהיה לדון על בסיסי התקשורת כשהקשר הטיפולי יתבסס. אבל לא, בשרות הציבורי אין דיון יש חוקים של מערכת ואין כל קשר בינם לביו גבולות, שיודעת אני היטב על חשיבותם וכו'. בטיפול בפוסט טראומה מורכבת אף יש חשיבות בהרחבת גבולות הטיפול וגם למקומם של התכנים העולים בין הפגישות וכמובן גם למצוקות. לתחושתי, וכבר חצי שנה אני במערכת, מנסים לאלף.אותי לגבולותיה וויתור הצרכים שלי ומכאן אני חושבת שקצת קשה לבסס קשר אמיתי. אני ממשיכה, פוחדת להתחיל שוב מחדש, פוחדת שיאמרו לי ללכת ופוחדת שאיני נמצאת בדרך הנכונה. בשנה האחרונה הועברתי ממסגרת פרטית לאשפוז יום ממנו "פוטרתי" לאחר חמישה שבועות, לאשפוז מלא של שלושה שבועות ועוד חודשיים אשפוז יום במוסד פסיכיאטרי, וכעת למסגרת טיפולית לנפגעות. זה המון, המון אנשים ואני בכלל פוחדת מהמון אנשים. ועכשיו אני לא בטוחה בדרך, ולמרות נסיוני והבנתי את הצרכים שלי איני מצליחה לקבל את התמיכה שאני זקוקה לה ושוב קולי אינו נשמע ואני נותרת במקום הזה חסר האןנים שנכנע ומוותר למרות הידיעה שלא זו הדרך. מרגיש לי כמו מבןי סתום. אןדי .אתה מבין למה אני מתכןונת ומה אני מרגישה? ןאם אתה מבין מדוע אתה אומר שהגבולות חשובים כשהעניין אחנו הגבולות אלא הגדרת המסגרת והגבולות לפי הצרכים שלי. ואם אפשר להפנות אותך למאמר על אלסטיות הרחם הטיפולי: http://www.israpsych.org/books/?p=464 וגם למאמר של דר נעה בר חיים http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2672

אבחנת המציאות שלי תקינה, ואני מבחינה בין גן עדן למציאות. אמרת שגם לרחם יש גבולות ואחר כך אמרת שאני רוצה טיפול אידילי חסר גבולות כמו ברחם. אבל ההסבר הארוך שלי כוון להסביר שמה שאני מחפשת מעוגן בטיפול בנפגעות פוסט טראומה מורכבת. אני בטוחה שגם אתה היית מאפשר לי תקשורת מסויימת בין הפגישות, בכתיבה של אימיילים. אסמסים רק במקרי חרום. הפחד של המטפל הוא מתיחת גבולות החרום, כלומר טשטוש הגבולות אצל המטופל ושימוש יתר באמצעי תקשורת שנועדו למקרי חרום. גם כשהיתה לי אפשרות, מעולם לא התקשרתי בסופי שבוע או שעות לא מקובלות. הודעות אסמס שלחתי רק אם הייתי במצוקה שלא הצלחתי להשקיט גם בעזרת תרופות, ובפעם האחרונה שלחתי שתי קריאות מצוקה לםני שניסיתי להתאבד ולא נעניתי. עם כל השמירה על הגבולות של המטפל, וגם אלה של המטופל על עצמו ןעל המטפל, יש בעיה כנראה להבחין במצוקה אוטנטית למניפולטיבית או אחרת. אולי אני צריכה לכתוב על כך מאמר. אתה לא אוהב שאני אומרת לך, אבל או שאני מפספסת את המסר שאתה מנסה להעביר אלי, או שאינך מבין מה ניסיתי לומר כי איני ברורה. ואם איני ברורה לא אוכל לכתוב מאמר ברור.

מילי יקרה, את צודקת. גם אני בטיפול בעקבות פוסט טראומה מורכבת ו"החזקה" טובה בטיפול מתאפשרת המון בזכות קשר בין הפגישות. אני לא מוגבלת בכמות. יכולה גם ליצור קשר בסופ"ש. הידיעה הזו, שהוא קיים עבורי 24/7 מרגיעה אותי, ואני שומרת על גבולות ופונה במתינות ורק כשבאמת זקוקה לכך. מילי - יש הבדל בין טיפול פרטי לבין טיפול בשירות הציבורי. אין מה לעשות - כשמשלמים יותר אז מקבלים יותר (בד"כ. כמובן שלא תמיד). חשוב לזכור, מטרת הקשר בין הפגישות היא לצורכי החזקה. הטיפול מתרחש אך ורק בפגישות. אסור להתבלבל. איתך נטע.

אל הטיפול הציבורי הופניתי מהטיפול הפרטי. נראה שלא נמצאה דרך אחרת, או מישהו אחר. מעורר קנאה לחשוב שהכל יכול להיות אחרת ותחושתי לגבי תקשורת בין הפגישות נכונה. אודי?