היום..

נפגש...ואחר כך עוד שבועיים שלא נפגש שוב.. אבל הולכת בכל זאת. יש המון נושאים, ולא אעלה אותם..לא יודעת מה אעשה בפגישה אולי סתם אשב ואסתכל עליה, ארגיש אותה איתי? אודי, יש אזעקות עדיין..חיילים נהרגים, אני מכירה שלושה חיילים בתוך עזה ילדים של חברות שלי....שני חברים שלנו, בגילי במילואים גם בעזה. נזכרת בחבר שלי מהתיכון שנהרג בלבנון, ועל התקופה שחברים נלחמו שם...קשה.. ואני זוכרת שגם אתה סיפרת על תקופת הצבא פה פעם...אתה יכול לתאר לעצמך מה אני חושבת....יש לי שלושה בנים.. זוכר? והם רוצים להיות קרביים...כי ככה חינכנו אותם...אבל קשה במדינה שלנו ברור שבתור אמא הייתי מעדיפה ג'ובניקים :( מצד שני מי ילחם?? אוףףףףףף לא קל...שיגמר כבר... אני צריכה לנסוע לארוע משפחתי בדרום, קרובים שלי.. איך אסע עכשיו איך? זה גם לא יפה לא להגיע.. קרובת משפחה קרובה...מפחדת לנסוע בכבישים...מה דעתך? אם לא נבוא מי ישמח אותם? מבין? אין ברירה חייבים להמשיך בשגרה כך אומרים להיות ערניים ..מה אעשה בכביש ראשי כשיש אזעקה???....אוף וזה בערב כשיש אזעקות...חושבת אם לנסוע או לא.....אוף אודי.. הלוואי שיגמר כבר..ובתור אחת חרדתית דווקא מתמודדת לא רע אולי... הדברים האישיים מתגמדים לעומת מה שקורה עכשיו....נקווה לשקט, מיכל