להתקרב למקורות הכעס

אודי רשמת לי באיזו הודעה שבטאתי כעס וסלידה מאמא שלי שלדעתך אני מתחילה להתקרב למקור הכעס המקורי. אני רוצה להבהיר מעולם לא היה לי צל של ספק שאמא היא היא 'המקור' לפגיעה שהייתה ולא על זה הזעם שלי! הזעם שלי הוא שחשבתי שהתפקיד של פסיכולוגים זה אשכרה למלא צרכים ולא לתסכל ולהכאיב ולשחזר. ואת זה לא הסבירו לי!! וכמו כן בתור בחורה מאוד שאפתנית בעבר שניסיתי לתפקר אבל כוחות האגו כנראה לא היו יציבים ופיתחתי סימפטומים חרדות וכיוב- ואז פסיכולוגית בכירה מתנשאת ברבןת הימים 'עברתי קשה' להסביר את ההתקדמות שלה- זה מרתיח את הדם אודי!!! היא מעולם לא סבלה מחרדות כמו שלי והתחושות האלה. אז מה הצבועה הזאת מתנשאית בכלל??? הייתי מעדיפה שתגיד את האמת!! 'היה לי מזל שניחנתי ביכולת להשקיע מאמצים במטרות שלי בלי לחוות משברים עמוקים בזהות'. היה לה מזל!! הצביעות הזאת שהשתמעה מן האמירה שלה זה מה שהכעיס אותי כ"כ. השחזור הטראומטי חל מאוחר יותר ורק הוסיף שמן למדורה. שאשת מקצוע חצופה מתרברבת ככה ומבזה אותי בעוד כל מיני דרכים, למשל לשבת עם חיוך בזמן שסיפרתי על משהו כואב או רגיש.אנסה לי בכח אנליזה על הנפש. זה מה שמרגיז אותי!!! לא צריך לדבר רק במונחי שחזור עבר. גם בהווה החברתי שמתבטא ביחסי הטיפול עצמם היה מספיק מעצבן מקורי לכשעצמו!

מימה, אני לא מקנאה בך. כמויות ההתקפה העצמית....... אוף, מימה. תמשיכי בטיפול, בסדר? הילה-hila

היי מימה, אני לא חסידה של פסיכולוגים. שונאת ומתקשה להשלים עם העובדה שאני זקוקה בכלל לטיפול אבל חייבת להגיד לך (ואני בן אדם ציני להחריד, שמתקשה מאוד לתת אמון) שלא כל הפסיכולוגים הם כמו הפסיכולוגית "הידועה לשמצה". לא כל הפסיכולוגים מתסכלים (לפחות לא בכוונה כחלק ממטרות הטיפול), וכן יש פסיכולוגים רגישים ועדינים, שמנסים להיות מותאמים, למלא חסכים ולגעת ברכות בכאב. אני מקווה שהנוכחית שלך היא כזו. אני ממש רוצה שתהיה לך חוויה מתקנת. אל תוותרי! מימה, אולי תספרי לנו (אם נכון ומתאים לך), מדוע החלטת לקחת הפסקה של חודש מהפורום? האם בזמנו נכנסת לפורום? קראת? אני מאוד דאגתי לך. נטע.

היי מימה, יש משהו החלטי וודאי בידיעות שלך על המטפלת שנפגעת ממנה ואני יושבת ועולות לי המון שאלות לגבי זה, אז סליחה על ההצפה אבל אני אציף אותן. הכאב שלך כ"כ עוצמתי וחודר ואולי יכול להיות שאיזשהי תזוזה קלה במה שכ"כ החלטי וברור יצליחו להקל קצת. אז אני מתחילה וסליחה מראש אם זה יעצבן, זאת ממש לא הכוונה!!- איך את יודעת מה האמת? את יודעת מה היא עברה בחייה? מאיפה היא הגיעה? על איזה משברים היא היתה צריכה להתגבר בחייה ולעיתים לשבור את הראש בנסיונות נואשים לעבור את הקיר החוסם?...... אולי החיוך שלה נבע מתוך איזשהי הזדהות אישית עם הכאב שלך? אולי היא עברה משהו דומה בחייה ומהמקום שמבין על מה את מדברת ומה את עוברת משם היא יכלה לחייך, מתוך נקודת ההנחה שהיא מאמינה בך שתוכלי לצלוח את הקושי הזה, אולי כמו שהיא צלחה אותו? מאיפה את כ"כ בטוחה שאת כ"כ יודעת מי היא ומה היא עברה בחייה? מלא שאלות (ויש עוד הרבה שאפשר לעלות), אולי זה יפתח פתח לחשיבה אחרת.

נכון שיש גם מטפלים אחרים יותר רגישים ומוצלחים. מקווה שהנוכחית כזאת. היא מצליחה לשכנע אותי שאכפת לה. אין מה לדאוג . אני בסדר למרות כל הכעסים ומחשבות שפולטת פה. רק בריאות לכן אמן

באתי אליה עם הפרעת אכילה (בולימיה). והיא ברקורד שלה עם ניסיון בטיפול בתחום זה. באופן איירוני היא הייתה מאוד רזה וחטובה (דבר שדי גרם לי אי נוחות והרגשת נחיתות מועצמת) וגם הודתה כששאלתי אם יש לה מאמן כושר אישי, שיש. מן הסתם קנאתי גם בגזרה שלה, בין היתר. היא חזרה על אותה תמה גם כאן 'אני עובדת קשה כדי להראות ככה'. (זה אחרי שכבר אמרה בנוגע לרמת החיים הגבוהה שלה שהיא עבדה קשה להתקדם היכן שהגיעה). לעיתים תהיתי אולי היא סבלה בעצמה מהפרעת אכילה כלשהי כי כ"כ מקפידה על הגיזרה. אבל היא אמרה משהו שהפריך את העניין: 'מעולם מימיי לא ספרתי קלוריות' . כלומר ההתעסקות האובססיבית במזון היא ממנה והלאה... בקיצור לא יודעת מה היא עברה או לא אבל אם היא סבלה והתקשתה בחיים ברמות מיוחדות כלשהן זה לא ניכר בכלל עליה ועל אורח החיים שלה (לא צריך להיות שרלוק הולמס בשביל להסיק שרמת החיים שלה גבוהה. זה פשוט היה ככה. בית בשכונת יוקרה.. מנקה שמעסיקה וכיוב) והיא גם לא ממש העידה על עצמה דבר שעברה סבל כלשהו. להיפך. רק הדגישה את 'היש' שלה. זה לא היה קשה לחלץ ממנה הודאה בעובדה שבמובנים רבים (כלכלית, תעסוקתית, חברתית, חיצונית) החיים חייכו אליה ויש לה מזל. היא גם זה באמת מה שהיה שם. היא גם אמרה לי די בהתחלה בטון מודגש 'אני מאוד אוהבת את העבודה שלי' ובהמשך שדיברתי על הבאת ילדים ולמה מביאים אותם לעולם כה מכוער היא אמרה שבחרה להיות אמא ולהביא ילדים בשביל הסיפוק שבהורות!! (אתה קולט?? ומה נראה לה שאמא שלי גם הביאה אותי בשביל 'הסיפוק"? כל הטיפול הזה היה ביזיון ועלבון שהיא מנפנפת מולי ביש שלה) על הרקע הזה התסכול שהסבה לבקשתי לתת תוספת זמן לפגישות בעד התשלום הרגיש מר עוד יותר. כאילו אדם עם כ"כ הרבה 'יש' בחייו, מסרב לבוא לקראתי ואפילו מתייחסים ל'תעריף המוזל' כאילו צריך להשתחוות בהכרת תודה שלקחו 'רק' 200. והמחירים ברגיל הם 350... ובנתיים לחצה עלי ללכת לעבוד בלי לשאול מה בא לי לעבוד. רק כדי לסמן וי על מטרה טיפולית כנראה. ובכסף בכלל נראה לי משתמשים כעוד טריקים של כפיית ספרציה, אבל העלבון הצורם שעל הדרך מסבים לבן אדם, על זה לא חושבים. אדם פוץ כמוה יושב ומתסכל אדם כמוני כי ביקש להנות מקצת יותר ואומרת לי 'להסתפק' במה שיש ואפשר. נו באמת, עם פערים כמו שהיו בינינו מאיפה היא חשבה שיש לה זכות דיבור לומר לי דבר כזה? הצביעות שם עוררה בי חלחלה איומה. היא חשבה שהקשר, ההתקשרות הרגשית, זה יהיה חזק מהכל וינצח הכל. יעזור להבליג על כל הפערים. לא. זה לא עובד ככה. לפערים יש השפעה ממשית על הנפש. אפשר לסבול אותם עד סף מסויים אבל אם זה עובר את הגבול זה שובר את הקש. ובכלל הלכתי אליה כי רציתי ללמוד פסיכולוגיה. תאר לך את תמימותי... היא לא לימדה אותי פסיכולוגיה. היא ביצעה עליי פסיכולוגיה. ובצורה די גרועה. והכי מוזר שאני לא רק כועסת אלא גם מתגעגעת כי פרידה נורמלית לא הייתה שם והיו חציית גבולות. אבל מנסה עכשיו להמשיך הלאה, גם אם זה לא ניכר במילים שלי פה. אני עושה מעשים בחיים ונאבקת להתקדם ולא ולוותר לקשיי התפקוד. אני אלמד את עצמי לשאת אי ודאות. אני אאמן לעצמי את הראש! אני אלמד את עצמי ספונטניות. אני לא אוותר. אפילו את החור שמרגיש במרכז החזה. אני אלמד איך למלא בדברים טובים ומגע רך. כבר התחלצי לעשות צעדים ואני לא אפסיק ואסוג עכשיו. לחוות ולהרגיש.. אממ.. גם את זה אני אלמד. לפתח לי קיבולת יותר טובה לזה.