היי...

הפסיכולוג שלי נכשל. הוא רחוק מלהיות מושלם. פתאום רואה בו בן אדם שאומר משפטים שנפלטו לו בלי לחשוב, טועה, סתם בן אדם. באמת לא מושלם. בייחוד שנמצאת קרוב ורואה יותר.. האם אני בכל זאת יכולה לחוות אותו כמטפל טוב?..למרות זאת שהוא לא מושלם?... זאת נראה לי שאלה מהותית. אם אוכל לקבל את הכישלונות שלו ועדיין להתקרב ועדיין לראות בו מטפל טוב.. אם אצליח להיפרד מהאידיאל השלמות כתנאי להתקרבות, כתנאי בל יעבור לאהבה, אז נדמה לי שאוכל להתחיל לאהוב את עצמי, ולסלוח לעצמי. לסלוח לעצמי על הכל, בעצם. לסלוח על הכישלונות שלי בחיי היום היום... ולקבל את עצמי. ולאהוב. לאהוב את עצמי יחד עם הכישלונות. יחד עם הטוב, ועם הפחות טוב. ואז אולי להתחיל גם לאהוב אותו, להתקרב, להיות נוכחת. להיות בקשר...