סוריקטה וסליחה אודי.....

מצטערת...הצעתי משחק, את הצעת משהו חיובי ואני הייתי בשלילי שלי.....מנסה לחשוב, מה התחדשתי אז לא קונה לעצמי כלום בד"כ רק לאחרים, לילדים.....את המטפלת חידשתי במכתש ועלי כי דיברנו על מינונים של תיבול בחיים ועל דרך הסתכלות...ובכלל זה מתאים לה מאוד לתחום אחר...אבל לא משנה.... אולי אני מחדשת לעצמי את זה שאני אמא טובה, שאני גאה בילדיי וקצת יותר בעצמי, זה חדש ועל זה דיברנו בפגישה. קצת חיובי בכל הכאוס....כואב לי ורע, לא הצלחתי להביא את עצמי לחנויות לקנות לי בגד לחג, אולי היום...לפני חג אני קונה תמיד לכלם וגם לי.....שונאת את פסח, החג השנוא עליי ביותר....הוא גורם לי להשמין או לא לאכול כלום......אמביולנטיות כזו....כי אני לא אוהבת מאכלים כאלה ממש אבל יכולה לאכול מלא תפו"א....ובכלל משפחתיות מסובכת.....באסה......סליחה שאני כזאת.....סליחה על ההודעה הקודמת אודי :(

פסח, גם בעיניי, הוא חג בעל פוטנציאל רב להוציא מאיזון... מיכל יקרה, נראה לי שאני מבינה אותך מאד. ואני חושבת שאני יכולה להבין את החרדה העצומה 'לשכוח' מהצד הנזקק כשמנסים להתרכז ולהישען על הצד החזק. אם תרשי לי, אשלח לך את הערכתי הרבה למאמצים שאת עושה בעבודה הנפשית ובכלל. והרשי לי לומר "יישר כוח" לצד הזיכרון והידיעה שיש שם כאב עז, בכפיפה אחת. קצת חפצתי שלא ניסחף מידי עם הכאב, שמרגיש לי שהוא קצת מדבק, בפורום. מעניין, להרגשתי דווקא כשיש פונים כואבים רבים הכאב מרגיש לי נמהל יותר. ועל-כן אולי מנסים לצעוק אותו יותר, מה שאולי עושה בהרגשה פנימה דווקא את העבודה ההפוכה, כאילו מבוטל. שלך, סוריקטה